תכנון כור דניטריפיקציה

כור דניטריפיקציה במערכת RAS הוא כלי אנאוקסי שבו חיידקים הטרוטרופיים מפחיתים ניטראט מומס לגז חנקן, תוך שימוש במקור פחמן מסיס כגון מתנול, אתנול, גליצרול, או ביופלוק שגודל בכור כתרכובת תורמת אלקטרונים. התכנון מתמקד בשלושה משתנים: זמן שהייה הידראולי של מיטה ריקה של 1–4 שעות, יחס מינון פחמן-לניטראט של כ-2.5–3 גרם COD לכל גרם NO3-N שהוסר (עם משוב ניטראט מקוון או ORP כדי למנוע מינון חסר או יתר), וחמצן מומס הנשמר מתחת ל-0.3–0.5 מ"ג/ליטר כך שהשכבה החיצונית של הביופילם צורכת כל חמצן נכנס בעוד השכבה הפנימית נשארת אנאוקסית. דניטריפיקציה אוטוטרופית מבוססת גופרית מתאימה לאתרים המעוניינים להימנע מטיפול בפחמן. התהליך מסיר כ-4.5 גרם אלקליניות לכל גרם ניטראט-N, ולכן יש לתכנן חיץ pH. ממוקם לאחר ניטריפיקציה, הכור ממיר את עומס הניטראט היומי (כ-0.3–0.5 ק"ג NO3-N לכל 100 ק"ג מזון) ל-N2 בלתי מזיק, ומפחית באופן דרמטי את דרישת מי ההשלמה — לעיתים קרובות מ-10% לפחות מ-1% מנפח המערכת ליום — ומצמצם בהתאם את נפח הקולחים ואת ההיתרים. מינון יתר של מתנול משאיר BOD שיורי ומהווה סיכון תפעולי, מה שהופך מכשור בקרה להשקעה כדאית.