דרישות אישור ייצוא (דיג)
דרישות אישור ייצוא הן המסמכים והתקנים המאומתים שמשלוח פירות ים חייב לשאת כדי לחצות גבולות ולהיכנס לשוק זר באופן חוקי. הסט המרכזי כולל בדרך כלל תעודת בריאות או תעודת דיג/חווה שהונפקה על ידי הרשות המוסמכת המעידה כי המוצר מתאים למאכל אדם ונקי ממחלות רשומות; תעודת מקור; תיעוד בטיחות מזון המכסה שאריות תרופות וטרינריות (עם הוכחת תקופת משיכה), היסטמין, מיקרואורגניזמים ומזהמים; והוכחת עמידה בכללי המדינה המייבאת לגבי תוספים, זיגוג ותיוג. מעבר למסמכים ממשלתיים, הגישה לשוק תלויה יותר ויותר בתקנים פרטיים: אישור עיבוד מבוסס HACCP, GlobalG.A.P. לפרקטיקות חווה, אישור ASC או BAP למוצרים מגידול, וביקורות חברתיות ספציפיות לקונה. הדרישות שונות באופן חד לפי היעד; האיחוד האירופי מפעיל רשימות של מוסדות מאושרים ותוכניות ניטור שאריות, ארה"ב דורשת הודעה מוקדמת ורישום מתקן מזון ב-FDA, ושווקים רבים דורשים הוכחה לדיג או גידול חוקי בתוספת עקיבות אזור דיג או חווה כדי להילחם בפירות ים בלתי חוקיים, בלתי מדווחים ובלתי מוסדרים. עבור היצרן, אישור הוא מערכת הפעלה, לא חותמת: הוא דורש רישומי אצווה, יומני איכות מים וטיפול, ספרי הזנה ותרופות, ושרשרת קירור מתפקדת, כולם ניתנים לביקורת לפי דרישה. ההשלכה המסחרית היא גישה מדורגת לשוק: מוצר לא מאושר נמכר רק לערוצים מקומיים בעלי שולי רווח נמוכים, בעוד שמוצר מאושר מגיע לקונים מייצאים מובחרים עם חוזים ארוכים יותר ומחירים טובים יותר.
