בריחות והכלה (שלמות רשת)
בריחות והכלה מתייחסות למשמעת של שמירת דגים מתורבתים בתוך הכלוב, המנוהלת באמצעות ניטור שלמות הרשת, מכיוון שסלמונידים שברחו יכולים להתחרות עם או לדלל גנטית אוכלוסיות בר. פרקטיקת ההכלה משלבת רשתות ורכיבי עגינה שנבדקו לבריחות, צלילות בדיקה שגרתיות או סקרי ROV של כל פאנל, צינור שקיעה וממשק רשת טורפים, וניטור מתמיד של מתח הקווים על הצווארון. סף ההדק נקבע על ידי תקנות ותוכניות הסמכה: תחומי שיפוט רבים דורשים דיווח מיידי על כל בריחה מאושרת, ואחריו ניסיונות לכידה חוזרת ורישום גורם שורש. נקודות כשל נפוצות הן שחיקה בטבעת השקיעה, נזקי נשיכה מטורפים, שחיקה מציוד ניקוי, ועיוות סערה שיוצר פערים בין החלק העליון של הרשת לרשת הציפורים. עבור המגדל, העלות התפעולית של אירוע בריחה גדול כוללת קנסות, פעולות לכידה חוזרת, פגיעה במוניטין, ובדיקה קפדנית יותר של הרישיון, בנוסף לאובדן הביומסה הישיר. מושגים קשורים כוללים בחירת גודל רשת, רשתות טורפים, ניתוח עגינה, ותוכניות רבייה סלקטיבית, שכן מלאי טריפלואידי או סטרילי הוא כלי אחד להפחתת השפעה גנטית כאשר לא ניתן למנוע בריחות לחלוטין.
