הגדלת קנה מידה לייצור קמח חרקים (גידול תעשייתי של זבוב החייל השחור)
הגדלת קנה מידה לייצור זחלי זבוב החייל השחור מפיילוט לנפח תעשייתי דורשת פתרון בעיות הנדסיות הנבדלות מהתאמתם התזונתית הבסיסית של החרקים כמרכיב מזון. זה כולל מתקני גידול עקביים ומבוקרי אקלים השומרים על טווח הטמפרטורה והלחות הדרוש לזחלים לצמיחה יעילה, מערכות האכלה וקציר אוטומטיות המטפלות במצע (זרמי פסולת אורגנית או חומר גלם שגודל למטרה ספציפית) שהזחלים צורכים, וקווי עיבוד המפרידים את הזחלים מהמצע השיורי (פרס, החומר השיורי העשיר בחומרים מזינים עצמו משווק יותר ויותר כמוצר דשן אורגני נפרד) לפני ייבוש וטחינת הזחלים לקמח. מקור חומר הגלם ועקביותו מהווים אתגר מרכזי בהגדלת קנה המידה, שכן קצב גידול הזחלים והרכבם התזונתי הסופי משתנים בהתאם למזון שהם מקבלים. משמעות הדבר היא שמתקן המסתמך על חומר גלם משתנה מזרמי פסולת מתמודד עם שונות רבה יותר במוצר בין אצווה לאצווה מאשר מתקן המשתמש בחומר גלם מתוקנן ומנוסח למטרה ספציפית, מה שמייצג פשרה בין האטרקטיביות של כלכלה מעגלית של חומר גלם מזרמי פסולת לבין עקביות המוצר שמעדיפים בדרך כלל מנסחים ורגולטורים. ביו-בטיחות וניהול מחלות במתקני גידול חרקים בקנה מידה גדול הם תחום פחות מפותח מפרקטיקות ביו-בטיחות מקבילות בייצור דגים או בעלי חיים, שכן חקלאות חרקים בקנה מידה תעשייתי היא מגזר צעיר יחסית, ואירועי מחלה או זיהום בלתי צפויים המשפיעים על אוכלוסיית הזחלים במתקן גידול מייצגים סיכון תפעולי שהתעשייה עדיין בונה סביבו פרוטוקולי ניהול סטנדרטיים. אישור רגולטורי לשימוש בקמח חרקים במזון מים, ובמיוחד האם ניתן להאכיל מוצר שגודל מחרקים לבעלי חיים אחרים המייצרים מזון תחת תקנות בטיחות המזון של מדינות שונות, היווה אילוץ מסחרי אמיתי במספר שווקים, כאשר המסגרות הרגולטוריות מתפתחות בשנים האחרונות ככל שהמגזר התבגר וייצר יותר נתוני בטיחות וביצועים.
