השפעת התחממות האוקיינוסים על נדידת תפוצת מינים
ככל שטמפרטורות מי האוקיינוס והחופים עולות לאורך עשורים, הטווח הגיאוגרפי שבו ניתן לגדל מין מסוים מבלי לחרוג מסבילותו התרמית לצמיחה והישרדות בריאה, נודד לכיוון הקטבים או למים עמוקים וקרים יותר. דפוס מתועד זה כבר משפיע על החלטות התאמת אתרים עבור מיני דגים רגישים לטמפרטורה, כאשר גידול סלמון המתמודד עם סיכון גובר לעקת חום בקיץ בקצה החם של טווח הגידול המסורתי שלו הוא אחת הדוגמאות הנחקרות ביותר. המשמעות המעשית עבור פעילויות קיימות אינה בהכרח נטישה, אלא נטל הסתגלות גובר באתרים הנמצאים בקצה הטווח, הסתמכות תכופה יותר על קירור משלים, הצבת כלובים עמוקים יותר לגישה לשכבות מים קרות, או שינוי עיתוי הייצור כדי להימנע מהתקופות העונתיות החמות ביותר – כל אלו מוסיפים עלות ומורכבות תפעולית שאתרים הנמצאים עמוק בתוך הטווח התרמי הנוח של המין אינם חווים באותה מידה. נדידת תפוצה יוצרת גם הזדמנויות חדשות לצד הסיכון לפעילויות קיימות, שכן התחממות יכולה להרחיב את הטווח הכדאי עבור מינים מסוימים לאזורים שהיו קרים מדי בעבר, מה שאומר שההשפעה נטו על התעשייה היא חלוקה מחדש גיאוגרפית של המקומות שבהם ניתן לגדל מינים ספציפיים בצורה תחרותית, ולא רק השפעה שלילית אחידה בכל מקום, אם כי עלות המעבר נופלת באופן לא פרופורציונלי על מפעילים קיימים באזורים שיוצאים מהטווח האופטימלי של המין בהשוואה למצטרפים חדשים באזורים שנכנסים אליו. החלטות השקעה בתשתיות הון ארוכות טווח, חכירת אתרים, ומיקום מתקני רבייה ועיבוד משלבים יותר ויותר נתוני תחזית אקלים רב-עשוריים, בדיוק משום שאתר שמוערך כמתאים תרמית כיום עלול למצוא את עצמו מחוץ לטווח הכדאי של מין המטרה עוד במהלך חיי התפעול של השקעות תשתית גדולות המבוצעות כעת.
