תכנון זיווג רמות טרופיות ב-IMTA
חקלאות ימית רב-טרופית משולבת (IMTA) מזווגת מינים התופסים תפקידים טרופיים ותזונתיים שונים באתר משותף: מיני דגי סנפיר או שרימפס מוזנים המייצרים חומרים מזינים מומסים ופסולת חלקיקית; מינים אקסטרקטביים מסנני מזון, כמו מולים וצדפות, הצורכים חלקיקים אורגניים מרחפים ופיטופלנקטון שפסולת המינים המוזנים מסייעת לדשן; ואצות ים אקסטרקטביות או מקרו-אצות אחרות הסופגות חומרים מזינים אנאורגניים מומסים, חנקן וזרחן, שהמינים המוזנים והפסולת המתפרקת משחררים. כל מין נוסף בתכנון נבחר במיוחד כדי לחלץ חלק פסולת שונה שהאחרים אינם קולטים ביעילות בעצמם. זיווג טרופי יעיל דורש התאמה של מנגנון ההזנה או קליטת החומרים המזינים בפועל של כל מין כנגד זרם הפסולת הספציפי שהמינים המוזנים באתר נתון מייצרים באמת. שכן, זיווג לא מתאים – מין מסנן מזון המוצב במקום שבו גודל החלקיקים והריכוז הממוקדים אינם תואמים את מה שפסולת המינים המוזנים מייצרת בפועל – מספק הרבה פחות מהיתרון התיאורטי של IMTA בלכידת חומרים מזינים וביורמדיאציה מאשר זיווג מתאים היטב באתר דומה אחרת. סידור מרחבי חשוב לא פחות מבחירת המינים, שכן מינים אקסטרקטביים חייבים להיות ממוקמים במקום שבו נחיל הפסולת של המינים המוזנים מגיע אליהם בריכוז משמעותי. משמעות הדבר היא שכיוון הזרם והמרחק בין המרכיבים המוזנים והאקסטרקטביים של תכנון IMTA הם החלטות תכנון אתר הנדסיות, ולא תוצאה מקרית של מיקום המינים בתוך שטח מורשה משותף. הכדאיות הכלכלית של IMTA תלויה בכך שלמינים האקסטרקטביים עצמם יהיה ערך שוק מסחרי אמיתי, ולא רק תפקיד של ביו-רמדיאציה סביבתית. שכן, תכנון שמצליח ללכוד חומרי הזנה מפסולת אך מייצר גידול אקסטרקטבי ללא שוק מכירה בר-קיימא מספק תועלת סביבתית ללא גיוון ההכנסות, שהוא בדרך כלל נקודת המכירה המסחרית המרכזית השנייה של IMTA.
