מערכות בקרה אוטומטיות לאוורור בריכות
בקרת אוורור אוטומטית מקשרת קריאות רציפות של חיישני חמצן מומס ישירות להפעלה/כיבוי של מאווררים או לפעולה במהירות משתנה, ומפעילה מאווררים רק כאשר ובאינטנסיביות הנדרשת בפועל, במקום בלוח זמנים קבוע או בפעולה רציפה בעוצמה מלאה ללא קשר לדרישת החמצן בזמן אמת. גישה זו גם מפחיתה את צריכת האנרגיה (אוורור הוא לעיתים קרובות אחת מעלויות החשמל הגדולות ביותר של חוות בריכות) וגם משפרת את מהירות התגובה למשבר חמצן מתפתח בפועל, בהשוואה לעובד שצריך להבחין בקריאת בעיה ולאחר מכן להפעיל ידנית מאווררים נוספים. לוגיקת הבקרה בדרך כלל מורכבת ממספר רמות תגובה: ירידה מתונה בחמצן מומס מפעילה מאווררים סטנדרטיים; ירידה חמורה יותר או מחמירה במהירות מפעילה אוורור גיבוי או חירום, ובמערכות משולבות היטב, מפעילה בו-זמנית התראה לצוות כוננות. כך, המערכת האוטומטית מטפלת ברמת התגובה השגרתית והצפויה באופן עצמאי, תוך כדי הסלמת אירוע חמור או יוצא דופן באמת לתשומת לב אנושית, במקום לנסות להפוך כל תרחיש תגובת חירום אפשרי לאוטומטי לחלוטין ללא כל מודעות אנושית. מיקום החיישנים ויתירותם חשובים באופן קריטי לאוורור אוטומטי בקנה מידה של בריכה, מכיוון שקריאה של חיישן בודד עשויה לא לייצג את התנאים בכל הבריכה, במיוחד בבריכה גדולה יותר או בעלת צורה לא סדירה שבה אזורים מקומיים דלי חמצן יכולים להתפתח הרחק ממיקום החיישן הספציפי. משמעות הדבר היא שמערכות מתוכננות היטב משתמשות לעיתים קרובות במספר נקודות חיישן או מוגדרות באופן שמרני כדי להתחשב בסיכון זה של שונות מרחבית, במקום לסמוך על מדידה בנקודה אחת שתייצג את מצב הבריכה כולה. אמינות אספקת החשמל למערכת הבקרה עצמה היא תלות מקדימה, שכן מערכת אוורור אוטומטית שמאבדת חשמל בדיוק במהלך אירוע סערה או הפסקת חשמל שסביר להניח שיגרום גם למשבר חמצן, אינה מספקת הגנה בדיוק כאשר היא נחוצה ביותר. זו הסיבה ששילוב גיבוי חשמל נחשב בלתי נפרד, ולא אופציונלי, מתכנון בקרת אוורור אוטומטית.
