פרוטוקולי חיטוי ביצים (טיפול ביוד)
חיטוי פני השטח של ביצים, לרוב באמצעות תמיסה מבוססת יוד בריכוז ובמשך חשיפה מבוקרים בקפידה, מטפל במעטפת החיצונית של ביצים מופרות זמן קצר לאחר האיסוף, במטרה ספציפית להפחית את העומס החיידקי והפטרייתי הקשור לפני השטח לפני הדגירה. זאת, כדי לטפל בסיכון המתועד שביצים הנושאות זיהום מיקרוביאלי משמעותי על פני השטח חוות שיעורים גבוהים יותר של קולוניזציה פטרייתית וחיידקית וכתוצאה מכך הצלחת בקיעה מופחתת בהשוואה לביצים שחטאו כראוי. הטיפול אינו יכול ואינו צריך לטפל בפתוגנים שכבר נמצאים בתוך הביצה, שכן חיטוי פני שטח מטבעו אינו יכול להגיע אליהם או להשפיע עליהם. ריכוז וזמן חשיפה דורשים כיול מדויק הספציפי למין ולסוג הביצה המטופלים, מכיוון שתמיסת יוד בריכוז מופרז או משך חשיפה ארוך מדי עלולים לפגוע בביצה עצמה, בעוד שריכוז לא מספק או זמן חשיפה קצר מדי לא ישיגו תועלת חיטוי משמעותית. משמעות הדבר היא שפרוטוקולי חיטוי ביצים מאומתים בדרך כלל באמצעות ניסויי הצלחת בקיעה ייעודיים לכל מין ספציפי, במקום להניח שפרוטוקול ריכוז ותזמון יוד אוניברסלי יחיד יעבור בבטחה וביעילות בין כל מין וסוג ביצה שונים שמדגרה עשויה לטפל בהם. התזמון ביחס להפריה חשוב מאוד, מכיוון שביצים בדרך כלל סובלניות ביותר לחשיפה לחומר חיטוי בחלון זמן ספציפי לאחר ההפריה, לעיתים קרובות לאחר שהביצה התקשתה מספיק בעקבות התקשות במים אך לפני שחלוקת התא התקדמה רחוק מדי. משמעות הדבר היא שפרוטוקולי חיטוי מציינים לא רק ריכוז ומשך, אלא גם את חלון התזמון הנכון בתוך ההתפתחות המוקדמת של הביצה ליישום הטיפול בבטחה וביעילות. שלב חיטוי פני השטח זה מטפל ספציפית בסיכון לזיהום חיצוני ומתפקד כהשלמה, ולא כתחליף, לפרקטיקות הרחבות יותר של איכות ביצים, בריאות דגי רבייה, וסינון פתוגנים המועברים אנכית, הנדונות במקומות אחרים בתוכן המילון מונחים זה העוסק בדגי רבייה ומחלות. זאת מכיוון שמשטח ביצה מחוטא אינו עושה דבר כדי לטפל בפתוגן שהביצה עשויה לשאת באופן פנימי באמצעות העברה אנכית מהורה נגוע.
