פוליקולטורה של שרימפס ואמנון
פוליקולטורה של שרימפס ואמנון משלבת במכוון שרימפס פנאידי בעמודת המים עם אמנון הנילוס (Oreochromis niloticus) כדי לנצל נישות הזנה משלימות ולמתן סיכוני מחלות ואיכות מים. האמנונים רועים על פיטופלנקטון, דטריטוס ומזון שנותר, שאחרת היו מזינים אמוניה וקריסות אצות, ופועלים למעשה כמתקני מים חיים. פעילותם מרחפת מחדש חומרים מזינים השומרים על יציבות הפיטופלנקטון. תצורות אופייניות כוללות גידול אמנונים בצפיפות של 0.5 עד 2 דגים למטר מרובע לצד שרימפס בצפיפות של 15 עד 40 למטר מרובע, או החזקת אמנונים בתעלה היקפית או רשת האפה בתוך בריכת השרימפס לקציר והרחקה קלים בסימן הראשון של לחץ. היתרונות המדווחים כוללים pH וחמצן מומס יציבים יותר, אמוניה כוללת נמוכה יותר, FCR טוב יותר, ובמערכות מסוימות הפחתה בחומרת תסמונת תמותה מוקדמת, מכיוון שאמנונים צורכים פגרי שרימפס נגועים פוטנציאלית ובעלי חיים חלשים שאחרת היו ממחזרים עומסי Vibrio ונגיפים. החסרונות כוללים תחרות על חמצן בשעות הבוקר המוקדמות, קושי בהזנת שני המינים באופן אופטימלי, סיכון מחיר על רכיב האמנון, ומגבלות רגולטוריות על מערכות מינים מעורבים בשווקים מסוימים. המערכת מתאימה למליחות נמוכה עד בינונית (כ-5 עד 20 ppt) שבה אמנונים סובלים מים מליחים, ומהווה אבן דרך פרגמטית בין גידול שרימפס אקסטנסיבי למונוקולטורה עתירת תשומות יותר.
