נגיף מחלת נשירת הקשקשים (לברק אסייתי)
נגיף מחלת נשירת הקשקשים פוגע בלברק אסייתי (Lates calcarifer, אותו מין הנדון במקום אחר במילון מונחים זה כברמונדי) ובמידה מתועדת פחות, גם במינים קרובים, וגורם למצג קליני אופייני של התרופפות והיפרדות קשקשים לצד פתולוגיה של איברים פנימיים והגדלת טחול. התפרצויות מתרכזות בדרך כלל בדגים בשלב הגידול ועלולות לגרום לתמותה משמעותית באוכלוסיות כלובים ובריכות נגועות ברחבי מספר אזורים בדרום מזרח אסיה המייצרים ברמונדי, שם המחלה תועדה באופן הנרחב ביותר. סיווג הנגיף ממקם אותו בין מספר קטן יחסית של פתוגנים מוכרים לדגים ממשפחתו הנגיפית הספציפית, והופעתו כאיום מחלה מסחרי משמעותי היא יחסית חדשה בהשוואה למחלות נגיפיות רבות אחרות המוכרות זמן רב יותר בחקלאות ימית. משמעות הדבר היא שבסיס המחקר הקיים על האפידמיולוגיה שלו, גורמי הסיכון הסביבתיים וגישות הניהול האופטימליות נותר פחות נרחב מאשר עבור פתוגנים נגיפיים מבוססים יותר ונחקרים זמן רב יותר המשפיעים על מינים חקלאיים מרכזיים אחרים. האבחון מסתמך על זיהוי מולקולרי מבוסס PCR לאישור מקרים חשודים, שכן הסימן הקליני האופייני של נשירת קשקשים, אף שהוא ייחודי, יכול להיות מאושר באופן סופי רק באמצעות בדיקה מולקולרית ולא באמצעות תצפית חזותית בלבד. זה חשוב במיוחד להבחנה בין המחלה לבין מצבים אחרים שעלולים לייצר סימנים חיצוניים דומים באופן שטחי באוכלוסיות ברמונדי נגועות. הניהול הנוכחי מסתמך בעיקר על אמצעי ביו-בטיחות ומניעה, שליטה בתנועת מלאי שעלול להיות נגוע בין חוות ואזורים, ולא על חיסון מסחרי מבוסס וזמין באופן נרחב. זה משקף את אפיון המחלה החדש יחסית ואת הזמן הנדרש בדרך כלל לפיתוח חיסונים, מהזיהוי הפתוגני ועד למסלול האישור הרגולטורי המלא הנדון במקום אחר במילון מונחים זה באשכול רווחה וחיסונים.
