Tenacibaculum maritimum (פלקסיבקטריוזיס ימית)
Tenacibaculum maritimum גורם לפלקסיבקטריוזיס ימית, הנקראת גם טנאציבקטריוזיס, במגוון רחב של מיני דגי סנפיר ימיים מבויתים, כאשר סלמון, מספר מיני דגי סול ודגי סנפיר ימיים אחרים מתועדים כפונדקאים רגישים. המחלה מייצרת כיבים אופייניים בעור, שחיקת סנפירים ונגעים בפה, שבמקרים חמורים יכולים לחשוף רקמות תת-עוריות וליצור פגיעות לזיהומים משניים. דפוס זה של נזק מתקדם לרקמות חיצוניות מבדיל את ההצגה הקלינית של פתוגן זה מההצגה הספטיצמית הפנימית והמערכתית יותר, האופיינית למספר פתוגנים חיידקיים משמעותיים אחרים של דגים הנדונים במילון מונחים זה. המחלה מראה קשר מתועד למתח טיפול, שחיקה מרשתות וציוד היוצרת נזק לעור המקל על חדירת חיידקים, ופצעי היצמדות של כיני ים באופן ספציפי. משמעות הדבר היא שטנאציבקטריוזיס מופיעה לעיתים קרובות כזיהום משני או אופורטוניסטי המסבך פגיעה פיזית בסיסית או אתר היצמדות של טפיל, ולא בהכרח מייצגת זיהום ראשוני שהחל באופן עצמאי בעור שאינו פגוע. דפוס זה מחבר את ניהול הפתוגן ישירות לתוכן הרחב יותר של ניהול כיני ים ומתח טיפול הנדון במקום אחר במילון מונחים זה, שכן שליטה יעילה בגורמים המקדימים הבסיסיים הללו מפחיתה את הסיכון לטנאציבקטריוזיס גם ללא כל התערבות ספציפית לפתוגן. אפשרויות הטיפול כוללות טיפול אנטיביוטי למקרים מאושרים ומשמעותיים קלינית, אם כי בדומה למספר פתוגנים חיידקיים אחרים הנדונים באשכול זה, בדיקת רגישות לאנטיביוטיקה של הזן המבודד הספציפי היא נוהג מומלץ לפני בחירת הטיפול, בהינתן שונות עמידות מתועדת בין אוכלוסיות חיידקיות אזוריות שונות. חלק מגישות הניהול מדגישות טיפולי אמבטיה או טיפולים חיצוניים בהינתן מנגנון המחלה החיצוני והקשור לפני השטח של העור של הפתוגן, במקום להסתמך אך ורק על מתן אנטיביוטיקה מערכתית במזון המתאים יותר לזיהומים פנימיים בלבד. פיתוח חיסונים נגד Tenacibaculum maritimum התמודד עם אתגרים מתועדים הקשורים למגוון הגנטי של הפתוגן בין זנים שונים במחזור, כאשר יעילות החיסון מוגבלת לעיתים נגד זנים המרוחקים גנטית מכל זן שהחיסון פותח ואומת במקור נגדו. אתגר אי-התאמת זנים זה דומה בהיגיון הבסיסי שלו לשיקולי כיסוי זנים הנדונים במקום אחר בערך החיסון המולטי-וולנטי של מילון מונחים זה.
