תכנון RAS רב-שלבי (ממדגרה ועד גידול)

מתקני RAS רב-שלביים מפעילים מודולי מערכת נפרדים המותאמים לכל שלב חיים ספציפי: מודול מדגרה עם מיכלים קטנים יותר, סינון מוצקים עדין יותר המתאים לדגים קטנים יותר, וסבילות הדוקה יותר לאיכות מים המתאימה לבעלי חיים רגישים יותר בשלבים מוקדמים; ואחריו מודול גידול אחד או יותר עם מיכלים גדולים יותר ופרמטרים של איכות מים המכוילים לשלבי החיים הצעירים והבוגרים החזקים יותר ובגדלים שונים. זאת, במקום לנסות להפעיל מחזור ייצור שלם, מהאכלוס הראשון ועד הקציר הסופי, בתוך מודול מערכת יחיד ולא מובחן המתוכנן סביב סט מפרטים קבוע אחד. גישה מדורגת זו מאפשרת לתכנון של כל מודול, גודל מיכל, קצב זרימה וקיבולת סינון, להיות מותאם באופן ספציפי לצרכים האמיתיים של שלב החיים הספציפי שלו, במקום לדרוש תכנון פשרה יחיד המשרת כל שלב חיים באופן הולם אך לא אופטימלי לאף אחד מהם. היא גם תומכת באותם יתרונות ביו-ביטחון של 'הכל פנימה-הכל החוצה' הנדונים במקום אחר במילון מונחים זה, שכן העברת קבוצה ממודול אחד למשנהו בנקודת מעבר מוגדרת של שלב חיים יוצרת הזדמנות טבעית לבדיקת בריאות, ובמידת הצורך, לטיפול מתקן לפני שהקבוצה נכנסת לשלב הייצור הבא שלה. העברה בין שלבים דורשת טיפול ותכנון התאקלמות קפדניים, שכן העברת בעלי חיים בין מודולים שעשויים להיות שונים במקצת בכימיית המים, טמפרטורה או מאפייני זרימה, מטילה עליהם לחץ טיפול והתאמה שעיצוב המתקן ונוהל ההפעלה הסטנדרטי צריכים לנהל באופן ספציפי, באמצעות התאמה הדרגתית של פרמטרי מים לפני ההעברה ושיטות טיפול עדינות, במקום להתייחס להעברה בין מודולים כשלב לוגיסטי פשוט ונטול סיכונים. תכנון קיבולת בין שלבים דורש איזון קפדני, שכן מודול מדגרה קטן מדי יחסית לקיבולת הגידול במורד הזרם יוצר צוואר בקבוק המגביל את מהירות הכנסת קבוצות חדשות כדי לשמור על ניצול מלא של מודולי הגידול, בעוד שמדגרה גדולה מדי יחסית לקיבולת הגידול מייצגת השקעת הון שאינה מנוצלת במלואה. כלומר, תכנון מתקן רב-שלבי דורש מודל של ציר הזמן המלא של מחזור הייצור וזרימת הקבוצות דרך כל השלבים יחד, במקום לקבוע את גודל כל מודול בנפרד ללא התחשבות באופן שבו הוא מתקשר עם הקיבולת של השלבים שלפניו ואחריו.