טכניקות מדגרת שרימפס מים מתוקים ענק (מקרוברכיום עומק)
טכניקת מדגרת שרימפס מים מתוקים ענק (Macrobrachium rosenbergii) מציגה אתגר ביולוגי ייחודי השונה ממדגרות שרימפס פנאידי ימי, למרות דמיון שטחי, שכן זחלי המין דורשים מים מליחים, ולא מים ימיים מלאים או מים מתוקים מלאים, במהלך שלבי הזחל הפלנקטוניים שלהם לפני התמרה לצורת פוסט-זחל אשר סובלת ומשלימה בדרך כלל את שלב הגידול בבריכות מים מתוקים. משמעות הדבר היא שתכנון המדגרה חייב לנהל מעבר מליחות שאינו נדרש במחזור החיים הימי בלבד של רוב שרימפ הפנאיד המגודל. משך גידול הזחלים עד להתמרה נמשך בדרך כלל מספר שבועות, ארוך יותר מתקופת הזחל של מיני שרימפס ימיים רבים, עם פרוטוקולי מזון חי, כאשר נאופלי ארטמיה הם הסטנדרט, בדומה במבנה הכללי לנוהג במדגרות שרימפס ימיים, אך דורש ניהול פרמטרי מים מליחים ספציפי לדרישה הפיזיולוגית הייחודית של מין זה במהלך שלב הזחל. תכונה ביולוגית בולטת ומשמעותית מסחרית בגידול מקרוברכיום היא הטרוגניות גודל זכרים מובהקת המונעת על ידי דינמיקת היררכיה חברתית, כאשר מספר קטן של זכרים דומיננטיים בעלי צבתות גדולות מדכאים באופן פעיל את גידולם של זכרים קטנים יותר החולקים את אותה בריכה באמצעות דומיננטיות התנהגותית. תופעה זו הובילה להתערבויות ניהוליות ספציפיות, כולל טכניקות אכלוס אוכלוסייה של זכרים בלבד או חד-מינית, המבטלות לחלוטין את הדינמיקה ההיררכית החברתית המדכאת גידול, ומשפרות באופן ניכר את ביצועי הגידול האחידים בהשוואה לאכלוס מעורב מינים הנשאר למבנהו החברתי הטבעי המייצר הטרוגניות. הגידול עצמו מתרחש בבריכות מים מתוקים ובדרך כלל עוקב אחר עקרונות ניהול דומים לגידול סרטנים אחרים בבריכות מים מתוקים בשיטות נרחבות וחצי-אינטנסיביות, איכות מים, ניהול נשילה, האכלה, מה שהופך את שלב המדגרה וגידול הזחלים, ולא את שלב הגידול, לשלב שבו הדרישות הטכניות של גידול מקרוברכיום נבדלות באופן המובהק ביותר ממיני סרטנים אחרים המגודלים במים מתוקים ובימיים.
