אינטגרציה אנכית בחקלאות ימית
אינטגרציה אנכית היא בעלות או שליטה חוזית הדוקה על מספר שלבים עוקבים בשרשרת הייצור על ידי חברה אחת: מדגרה, מפעל מזון, חוות גידול, מפעל עיבוד והפצה או קמעונאות. במקום לרכוש אצבעונים, מזון ושירותי עיבוד בשוק הפתוח, החברה המשולבת מפנימה אותם, לוכדת רווחים שהיו מגיעים לספקים אחרת, ומשיגה שליטה ישירה על איכות, ביו-בטיחות ועקיבות. מודל זה הוא עמוד השדרה של תעשיות הסלמון, השרימפס והפנגסיוס המודרניות, שבהן קבוצות גדולות מנהלות תוכניות גנטיות משלהן, תוכניות חיסונים וקווי עיבוד מאושרים. היתרונות חזקים: חומר ריבוי אחיד, דיאטות מותאמות לכל שלב, קיבולת עיבוד מובטחת, ועקיבות ברמת המותג הנדרשת על ידי שווקי יצוא. הסיכונים מבניים באותה מידה: עוצמת ההון מעלה את נפח נקודת האיזון, מחלה בשלב אחד מתפשטת לאורך כל השרשרת, והניהול כולל גנטיקה, חקלאות, ייצור ושיווק בו זמנית. חקלאות חוזית, שבה האינטגרטור מספק אצבעונים, מזון ותמיכה טכנית לחקלאים עצמאיים המוסרים דגים למפעל החברה במחיר מוסכם מראש, משיגה חלק ניכר מהתיאום עם פחות הון. אינטגרציה יקרה במיוחד כאשר כשלים באיכות ובבטיחות מזון הם יקרים או כאשר גישה לשוק תלויה בהסמכה.
