עבודה בגובה (מבני כלובים וממגורות)
עבודה בגובה על מבני צווארון כלובים, ממגורות מזון, גשרוני עבודה מוגבהים, וקומות ביניים במפעלי עיבוד, טומנת בחובה סיכון נפילה שיש לשלוט בו באמצעות היררכיה מוגדרת: ראשית, ביטול הצורך בעבודה בגובה היכן שניתן; לאחר מכן, הגנה קולקטיבית כגון מעקות בטיחות המגנים על כל אדם באזור ללא צורך בפעולה אישית; ורק היכן שאף אחד מהם אינו מעשי, מערכות עצירת נפילה אישיות הדורשות שימוש נכון ברתמה, בחירת נקודת עיגון והדרכה. הסתמכות על ציוד מגן אישי כקו ההגנה הראשון במקום כמוצא אחרון, מניבה בדרך כלל תוצאות בטיחות גרועות יותר מאשר היררכיה המעניקה עדיפות לביטול או לפתרון הנדסי של הסכנה מלכתחילה. עבודה בצווארון כלוב מציגה פרופיל סיכון משולב ספציפי השונה מעבודה בגובה יבשתית, שכן נפילה ממבנה כלוב צף מסכנת הן את פגיעת הנפילה עצמה והן טביעה או היפותרמיה במים שמתחת. משמעות הדבר היא שתכנון עצירת נפילה וחילוץ לעבודת כלובים חייב לקחת בחשבון כניסה למים כחלק מתרחיש הנפילה, ולא רק תכנון לנפילה על משטח מוצק. בדיקת נקודות עיגון וציוד עצירת נפילה לפני כל שימוש, בדיקת בלאי, קורוזיה מחשיפה ימית מתמדת, ותצורה נכונה, היא בקרת חובה במיוחד מכיוון שסביבות ימיות מאיצות את התדרדרות הציוד באופן משמעותי מהר יותר משימוש יבשתי מקביל, מה שהופך מרווח בדיקה המספיק לאתר בנייה טיפוסי לבלתי מספק עבור ציוד הגנה מפני נפילה מבוסס כלוב החשוף לריסוס מלח מתמשך וחשיפה לקרינת UV. תכנון חילוץ, כלומר קיום שיטה מעשית ומתורגלת לחילוץ עובד התלוי ברתמת עצירת נפילה או שנכנס למים, חשוב לא פחות ממניעת הנפילה עצמה, שכן תלייה ממושכת ברתמה עלולה לגרום למצב רפואי מסוכן אם החילוץ מתעכב.
