הפרדת קבוצות גיל (ביו-ביטחון)
הפרדת קבוצות גיל מפרידה פיזית בין שלבי חיים שונים – דגי רבייה, זחלים, צעירים, גידול – למערכות או מתקנים נפרדים עם בקרות ביו-ביטחון משלהם, במקום לאכלס מספר קבוצות גיל במים משותפים או במערכות סמוכות שבהן פתוגן המשפיע על שלב אחד יכול להתפשט ישירות לאחר. הרציונל הוא שרגישות למחלות והשלכותיהן שונות באופן חד בין שלבי חיים: זחלים וצעירים מוקדמים בדרך כלל בעלי יכולת חיסונית מפותחת פחות ומייצגים את ההשקעה הגנטית והזמן בעלת הערך הגבוה ביותר לכל פרט בנקודה זו בפעילות תלוית מדגרה, ולכן התפרצות המגיעה לאוכלוסייה זו מקבוצת גיל מבוגרת יותר ועמידה יותר למחלות מזיקה באופן לא פרופורציונלי ביחס לכיוון ההפוך. ההפרדה גם מגבילה את עומס הפתוגנים שאוכלוסייה מבוגרת, אולי נגועה תת-קלינית, יכולה להפריש באופן מתמשך למים המשותפים עם אוכלוסייה צעירה ופגיעה יותר, וזהו מנגנון מתועד שבו פתוגן אנדמי ונסבל היטב בדגי רבייה בוגרים גורם לתמותת זחלים בלתי מוסברת חוזרת ונשנית עד שפער ההפרדה בתכנון המתקן מזוהה ונסגר. מעבר להפרדה פיזית, הפרדת קבוצות גיל מתרחבת בדרך כלל לצוות ייעודי, ציוד ותבניות תנועה לכל שלב, בעקבות אותה לוגיקה של אזוריות וקו הפרדה המיושמת בין חוות שונות לחלוטין, שכן הסיכון הביולוגי של העברת פתוגנים בין קבוצות גיל בתוך מתקן אחד אינו שונה באופן משמעותי מהסיכון בין שני מתקנים נפרדים החולקים ציוד.
