קואופרטיבים וארגוני מגדלים בחקלאות ימית
קואופרטיב או ארגון מגדלים (PO) בחקלאות ימית הוא ישות בבעלות חברים המאגדת את הייצור, הרכישה והשיווק של חקלאים קטנים כדי להשיג קנה מידה שחוות בודדות אינן יכולות להגיע אליו. שירותים אופייניים כוללים רכישה משותפת של מזון, אצבעונים וקרח במחירי סיטונאות; תשתית משותפת כגון מפעלי קרח, חדרי קירור, מחסני מזון ומבני מיון; משא ומתן קולקטיבי על מחירי שער החווה עם מעבדים ויצואנים; תזמון קציר מתואם כדי למנוע הצפות שוק; וגישה לאשראי קבוצתי, ביטוח הדדי ותוכניות ממשלתיות הדורשות גוף מאורגן. קואופרטיבים מתפקדים היטב גם מרכזים בקרת איכות, מפעילים הדרכות לחברים בנושאי טיפול, שרשרת קירור וביטחון ביולוגי, ויכולים להחזיק באישור יצוא או קיימות מטעם החברים, ובכך פותחים שווקי פרימיום לבעלי משקים קטנים שבודדים מכדי לעבור ביקורת. הצלחה תלויה בממשל יותר מאשר בגודל: חשבונאות שקופה, כללי דמוקרטיה של קול אחד לכל חבר, ניהול מקצועי נפרד מהדירקטוריון, ומשמעת בנוגע למכירות צדדיות, שהיא מצב הכישלון הנפוץ ביותר כאשר מחירי הספוט עולים מעל המחיר המאוחד. הראיות הכלכליות עקביות: במקומות שבהם קואופרטיבים עובדים, חברים בדרך כלל משיגים מחירי שער חווה נטו גבוהים ב-5-15 אחוזים באמצעות עלויות קלט מופחתות ודירוג טוב יותר, והפסדי לאחר קציר יורדים מכיוון שלוגיסטיקה מאוחדת מצדיקה השקעה נאותה בשרשרת קירור. קואופרטיבים הם גם הכלי הטבעי לחקלאות חוזית והפצת ביטוח מבוסס מדד, מכיוון שהם מאגדים את נתוני הייצור של החברים ויכולים לאכוף סטנדרטים.
