בקרת פומיטים (ביו-בטיחות)
פומיט הוא כל חפץ דומם – רשת, מגף, משקל, צמיג רכב – המסוגל לשאת פתוגן מאוכלוסייה נגועה לאוכלוסייה רגישה מבלי להיות חי בעצמו. העברת פומיטים היא נתיב מרכזי מתועד להתפשטות מחלות בין ובתוך אתרי חקלאות ימית, דווקא בגלל שציוד משותף או לא מנוקה כראוי נע בין מערכות בתדירות גבוהה בהרבה ממה שאנשים מניחים, כאשר רשתות וציוד דיג לדגימה הם בין הפריטים המעורבים ביותר בחקירות התפרצויות. בקרת פומיטים מבוססת על שלוש שכבות של אמצעים: הקצאת ציוד לאזור או מערכת יחידה כך שלעולם לא יצטרך לנוע בין מצבי בריאות שונים פוטנציאלית; חיטוי ציוד בין שימושים כאשר הקצאה אינה מעשית; ותכנון משטחי ציוד וחומרים שניתן לנקות אותם ביעילות, שכן חומרים נקבוביים או קשים לחיטוי פוגעים גם בפרוטוקול ניקוי בעל כוונות טובות. כלי רכב ראויים לתשומת לב מיוחדת כפומיטים גדולים ולעיתים קרובות מוזנחים: צמיגים, בתי גלגלים ואזורי מטען יכולים לשאת בוץ מזוהם או חומר אורגני בין אתרים, ולכן תוכניות ביו-בטיחות רציניות כוללות עמדות שטיפת רכבים בנקודות הכניסה לאתר, במקום להתייחס לבקרת פומיטים כמוגבלת לכלי עבודה ידניים קטנים. קידוד צבעוני של ציוד לפי אזור או מערכת הוא אמצעי בקרה פשוט וזול המפחית משמעותית שימוש צולב מקרי, והופך כלל ביו-בטיחות התלוי בזיכרון לכזה הנאכף על ידי רמז פיזי גלוי וקשה להתעלמות.
