העשרה סביבתית לדגים מבויתים
העשרה סביבתית מוסיפה מורכבות פיזית, חושית או חברתית לסביבת גידול חקלאית עקרה אחרת, כגון מבנים שקועים המספקים מחסה או מחסומים ויזואליים, מצע מתאים להעדפה הטבעית של מין, דפוסי זרימת מים מגוונים. זאת במטרה לתמוך בביטוי התנהגויות טבעיות ולהפחית את תוצאות הרווחה השליליות המתועדות ולעיתים גם תוצאות הייצור הקשורות לתנאי גידול עקרים וחסרי גירויים כרוניים. זהו תחום מתפתח בפרקטיקת רווחת בעלי חיים ימיים המחובר ישירות לתשומת הלב המפורשת של מודל חמשת התחומים לתחום ההתנהגות ולעניין מחקרי הולך וגובר במצבי רווחה חיוביים מעבר להיעדר פשוט של מחלה או פציעה. יתרונות העשרה מתועדים במינים מסוימים של דגים מבויתים כוללים הפחתת תוקפנות ונזקי סנפירים כתוצאה מכך כאשר מבני מחסה מאפשרים לפרטים כפופים להימלט מקו הראייה של פרטים דומיננטיים, הפחתת דפוסי התנהגות חריגים וחוזרניים הקשורים לסביבות גידול עקרות, ובחלק מהמחקרים, שיפור עמידות ללחץ ותפקוד חיסוני, אם כי המחקר נותר מפותח באופן ניכר עבור מינים מסוימים ושלבי חיים נפוצים יותר מאחרים, כלומר המלצות העשרה עדיין אינן ניתנות להכללה בביטחון על פני כל מגוון המינים המימיים המבויתים ללא אימות ספציפי למין. יישום מעשי חייב לאזן את תועלת הרווחה של ההעשרה מול שיקולים תפעוליים לגיטימיים, מבנים או מצע המקשים על ניקוי, ביו-בטיחות, או מערכות ניטור וקציר אוטומטיות. משמעות הדבר היא שתכנון העשרה בפעולות בקנה מידה מסחרי דורש בדרך כלל הנדסה מדוקדקת יותר מאשר פשוט הוספת מורכבות לשם עצמה, תוך העדפת אלמנטים של העשרה שאומתו באופן ספציפי כדי לספק תועלת רווחה אמיתית למין היעד תוך שמירה על תאימות לדרישות ההיגיינה, הניטור והטיפול המעשיות הנדרשות בייצור בקנה מידה מסחרי. מחקר ופרקטיקת העשרה נותרו פחות בשלים באופן ניכר בחקלאות ימית מאשר בהקשרים רבים של רווחת בעלי חיים יבשתיים מבויתים, שם להעשרה סביבתית היסטוריית מחקר ארוכה יותר ופרקטיקה מסחרית מבוססת יותר, מה שממצב את ההעשרה הסביבתית בחקלאות ימית כגבול פעיל ומתפתח באמת של יישום מדעי הרווחה, ולא כפרקטיקה סטנדרטית מיושמת באופן שגרתי שכבר הוסדרה בתעשייה.
