חיסוני DNA ו-RNA לאקווקולטורה
חיסוני DNA מציגים פיסת DNA מעגלית קטנה המקודדת חלבון פתוגן ספציפי ישירות לתאי שריר הדג, אשר מייצרים אז את החלבון בעצמם, ומעוררים תגובה חיסונית נגדו מבלי לחשוף את הדג לחומר פתוגני חי או מומת. זהו מנגנון חיסוני שונה באופן מהותי מחיסונים קונבנציונליים מומתים או מוחלשים של פתוגנים שלמים, והוא השיג הצלחה מסחרית ניכרת במיוחד נגד מחלות ויראליות מסוימות בדגים, שבהן גישות חיסון קונבנציונליות התקשו בעבר להשיג יעילות הגנה מספקת. גישות חיסון מבוססות RNA, המשתמשות ב-RNA שליח כדי לכוון באופן דומה את תאי הדג לייצר חלבון פתוגן מטרה ללא כל שלב של שילוב DNA, מייצגות טכנולוגיה חדשה יותר הנמצאת עדיין בשלב מוקדם יותר של פיתוח מסחרי ספציפי לאקווקולטורה ביחס לחיסוני DNA. עם זאת, ההתבגרות המואצת באופן דרמטי והרחבת קנה המידה של ייצור פלטפורמת חיסוני ה-mRNA במהלך פיתוח חיסונים אנושיים לאחרונה, יצרו עניין משני ניכר בהתאמת הטכנולוגיה הבסיסית ותשתית הייצור לאקווקולטורה. הבחנה רגולטורית ותפיסתית ציבורית מרכזית בין פלטפורמות חיסוני DNA ו-RNA, חששות משינוי גנטי סביב חיסוני DNA מכיוון שהחומר הגנטי המוחדר הוא טכנית DNA זר למרות שאינו משנה את הגנום של הדג עצמו, לעומת חיסוני RNA שחלק ממסגרות רגולטוריות ותפיסת הצרכן מתייחסות אליהם באופן שונה במקצת בהתחשב באופי החולף והלא משתלב של ה-mRNA, עיצבה את האופן שבו תחומי שיפוט שונים ניגשו לאישור ולדרישות גילוי לצרכן עבור כל טכנולוגיית חיסון בהתאמה. יתרונות ייצור ועלות עבור שתי פלטפורמות חיסוני ה-DNA וה-RNA ביחס לכמה שיטות ייצור חיסונים קונבנציונליות, בדרך כלל לוחות זמנים מהירים יותר לפיתוח ברגע שרצף האנטיגן המטרה ידוע ותהליכי ייצור סטנדרטיים יותר על פני מחלות מטרה שונות, הניעו השקעה מחקרית מתמשכת במגזר האקווקולטורה בשתי הטכנולוגיות כהשלמה, ולא בהכרח כתחליף מלא, לפלטפורמות חיסון קונבנציונליות מומתות ומוחלשות מבוססות, שנשארות יעילות ומוכחות מסחרית עבור מחלות דגים רבות אחרות.
