רישוי ביומסה מרבית מותרת (MTB)
רישוי ביומסה מרבית מותרת (MTB) מגביל את המשקל הכולל של דגים חיים עומדים שאתר או חברה מורשים רשאים להחזיק בכל זמן נתון, במקום לווסת ישירות מדדי קלט כמו צפיפות איכלוס או נפח מזון. הדבר מעניק למפעילים מורשים גמישות באופן ניהול הפעילות שלהם, תזמון האיכלוס, תזמון הקציר, והקצאת אתרים בודדים במסגרת רישיון רב-אתרי, כל עוד סך הביומסה העומדת בכל היקף הרישיון אינו חורג מהתקרה המותרת בכל נקודת זמן. זוהי גישה רגולטורית מבוססת-תוצאות, המנוגדת לסגנון רגולטורי מכתיב-קלט יותר המיושם בתחומי שיפוט ומסגרות רגולטוריות אחרות. גמישות זו דורשת מהמפעילים לתחזק מעקב ביומסה מדויק ומתמשך על פני אתרים וכלובים רבים בו-זמנית, שכן חריגה מהתקרה המורשית, אפילו לזמן קצר, מהווה הפרת תאימות, ללא קשר אם החריגה הייתה מכוונת או נבעה מהערכת ביומסה לא מדויקת. הדבר מקשר את עמידת ה-MTB ישירות לטכנולוגיית הערכת ביומסה ולדיוק תוכנות ניהול החווה הנדונות באשכולות הטכנולוגיה של מילון מונחים זה, שכן ביטחון החברה בהישארות בפועל בגבולות התקרה המורשית שלה תלוי לחלוטין בכך שמערכות המדידה והמעקב הבסיסיות יהיו אמינות באמת ולא רק יונחו כהולמות. הוראות סחר והעברת רישיונות בתחומי שיפוט המשתמשים במודל רישוי זה, היכן שמותר, מאפשרות לחברות לקנות, למכור או להחכיר קיבולת ביומסה בלתי מנוצלת בין בעלי רישיונות. הדבר מתפקד באופן אנלוגי לשווקי סחר במים הנדונים במקומות אחרים במילון מונחים זה, אך מיושם על קיבולת ביומסה ולא על הקצאת מים. בכך, הוא מעניק למערכת הרישוי מימד של הקצאת קיבולת מבוססת שוק, מעבר להנפקת הרישיונות הראשונית של הממשלה והחלטות התאמת קיבולת ברמת האזור, כמו אלו העומדות בבסיס מערכת הרמזור הנדונה במקום אחר באשכול זה. רמות תקרת הביומסה נקבעות בדרך כלל על בסיס אותה מתודולוגיה בסיסית להערכת כושר נשיאה של אתר ואזור, הנדונה במקומות אחרים בתוכן הרישוי והסביבה של מילון מונחים זה. משמעות הדבר היא שרישוי MTB מתפקד כמנגנון הרגולטורי הספציפי המתרגם הערכת כושר נשיאה בסיסית למגבלה תפעולית בפועל, מחייבת מבחינה חוקית, שחברה חייבת לנהל את הייצור שלה לפיה באופן רציף ובזמן אמת, ולא רק בבדיקת תאימות חד-פעמית.
