מדד חשיפה לגלים

מדד חשיפה לגלים ממיר מרחק פטץ' (fetch), מהירות וכיוון רוח שוררים, ובתימטריה לדירוג מספרי או קטגורי יחיד של כמות אנרגיית הגלים שאתר מועמד חווה, המשמש מהנדסים לקביעת חוזק מערכת העגינה, תכנון מבני של רשת וכלוב, והאם אתר דורש טכנולוגיית כלובים צוללים או עיליים במקום כלובים צפים קונבנציונליים. אתרי פיורד ומפרץ מוגנים עם פטץ' קצר מדורגים בקצה הנמוך של רוב סולמות החשיפה ויכולים להשתמש בעגינה קלה וזולה יותר ובכלובים עיליים סטנדרטיים, בעוד שאזורי חוף פתוחים ואתרי ימיים החשופים לגלי ים ארוכי פטץ' מדורגים בקצה הגבוה, הדורשים רשתות עגינה כבדות יותר, מבני צווארון מחוזקים, ובאתרים בעלי האנרגיה הגבוהה ביותר, כלובים המתוכננים לשקוע מתחת לאזור גלי השטח במהלך סערות. הערכת חסר של החשיפה בשלב התכנון היא גורם מתועד לכשל קטסטרופלי של עגינה או רשת במהלך אירועי סערה, אשר בגללו רוב תחומי השיפוט דורשים כיום חישוב רשמי של חשיפה לגלים ועומס עגינה, המבוסס לעיתים קרובות על עשרות שנים של נתוני רוח וגלים היסטוריים (hindcast), לפני מתן רישיון להרחבה ימית. ככל שחוות עוברות ממים פנימיים מוגנים לאתרים חשופים יותר כדי לגשת לשטיפה טובה יותר ולהפחית לחץ מחלות, הנדסה מדורגת חשיפה הפכה למרכזית בתכנון אתר כמו כימיית מים.