נגיף אגם האמנון (TiLV)
נגיף אגם האמנון, שאופיין רשמית לראשונה באמצע שנות ה-2010, אומת מאז באזורי גידול אמנונים ברחבי יבשות מרובות, וגורם להתפרצויות חריפות עם תמותה שיכולה לעלות על 80-90 אחוזים באוכלוסיות צעירות ובשלבי גידול שנפגעו קשה. קנה מידה של השפעה המציב אותו בין האיומים הכלכליים המשמעותיים ביותר על תעשיית האמנונים העולמית, בהתחשב במיקומו של האמנון כאחד ממיני הדגים המגודלים ביותר ברחבי העולם, והופעתו כפתוגן חדשני באמת ולא כמחלה ידועה קודם לכן, משמעותו הייתה שיש לפתח פרוטוקולי אבחון וניהול מאפס, למעשה, בפרק זמן קצר לאחר גילויו הראשוני. סימנים קליניים אינם ספציפיים יחסית: עייפות, אובדן תיאבון, שינוי צבע העור, עכירות עינית, החופפים למספר מצגות מחלה אחרות של אמנונים, כלומר אבחון מאושר דורש בדיקה מולקולרית, כאשר זיהוי מבוסס PCR הוא שיטת האישור הסטנדרטית, במקום להסתמך על תצפית קלינית בלבד. אתגר אבחוני זה תרם ככל הנראה לכך שהנגיף הסתובב וגרם להפסדים במספר אזורים במשך תקופה מסוימת לפני שאופיין באופן סופי ולפני שזמינות יכולת האבחון עבורו הפכה נרחבת. לא היה זמין חיסון מסחרי מאושר במשך מספר שנים לאחר אפיון הנגיף הראשוני, אם כי פיתוח חיסונים התקדם מאז, כלומר הניהול בתקופת הפער הסתמך בעיקר על אמצעי ביו-בטיחות, שליטה בתנועת אמנונים חיים בין חוות ואזורים, ותוכניות טיפוח סלקטיביות הפועלות לזיהוי והפצת קווי רבייה עמידים יותר באופן טבעי, בעקבות אותה אסטרטגיה של עמידות גנטית המיושמת למחלות ויראליות מרכזיות אחרות בחקלאות ימית הנדונות במקומות אחרים באשכולות הגנומיקה והטיפוח של מילון מונחים זה. התפשטותו הגיאוגרפית המהירה של הנגיף לאחר זיהויו הראשוני, שאושרה כעת באזורי גידול באסיה, אפריקה ואמריקה, יוחסה באופן משמעותי לתנועה בינלאומית של דגי רבייה ודגיגים חיים של אמנונים, מה שמחזק את הקשר הישיר בין ביו-בטיחות בתנועת מינים חיים חוצת גבולות, הנדונה במקומות אחרים במילון מונחים זה, לבין הסיכון המעשי של הכנסת פתוגן חדשני, שהיה בעבר מוגבל אזורית, לאזור ייצור חדש.
