ניטור אלקטרוני (דיג)
ניטור אלקטרוני מחליף או משלים צופה אנושי באמצעות מצלמות מובנות, GPS וחיישנים המתעדים פריסה ואיסוף ציוד, ומספק למנהלי דיג ראיות וידאו רציפות ועמידות בפני שינויים לטיפול בשלל, בשבריר מהעלות של הצבת אדם מיומן על כל כלי שיט בכל הפלגה. מערכות מוגדרות בדרך כלל להפעלת הקלטה סביב אירועים ספציפיים, כגון משיכת רשת או חכה ארוכה, במקום לפעול ברציפות, כאשר הצילומים נבדקים לאחר מכן על ידי אנליסטים (בסיוע גובר של זיהוי תמונה באמצעות למידת מכונה שאומנה לזהות מינים ולספור פסולת) במקום ניטור חי. הכיסוי יכול להגיע למעשה ל-100 אחוז מההפלגות בצי בעלות נמוכה בהרבה מכיסוי צופה אנושי מקביל, מה שהפך את הניטור האלקטרוני לנתיב ההרחבה המועדף עבור ציים שפעלו בעבר עם מעט או ללא אימות עצמאי. מגבלות נותרו ממשיות: מצלמות אינן יכולות להחליף את יכולתו של אדם לאסוף דגימות ביולוגיות, לזהות מינים נסתרים במבט ראשון, או להגיב למצב חירום על הסיפון, ולכן רוב התוכניות המודרניות מתייחסות לכיסוי אלקטרוני וכיסוי צופה אנושי ככלים משלימים ולא כתחליפים, המופעלים בהתאם לפרופיל הסיכון הספציפי של כל דיג.
