תוצרי לוואי של אוזונציה וסיכון ברומט

אוזון מגיב עם ברומיד טבעי במי ים ובמים מליחים ליצירת תוצרי לוואי ברומיים, שהמדאיג ביותר מביניהם הוא ברומט (BrO₃⁻), חומר מסרטן מפוקח עם מגבלות מי שתייה סביב 10 מיקרוגרם/ליטר בתחומי שיפוט רבים. הכימיה מוגדרת היטב: אוזון מחמצן ברומיד (בדרך כלל 50–70 מ'ג/ליטר במי ים) להיפוברומיט, אשר מתחמצן עוד יותר לברומט, כאשר קצב היווצרות עולה בחדות ב-pH גבוה, עומס אורגני נמוך, ומינוני אוזון מעל הנדרש לחיטוי. בפועל, משמעות הדבר היא שמערכות RAS ימיות המפעילות אוזונציה אגרסיבית ב-ORP מעל 350 מיליוולט יכולות לייצר ברומט בעשרות מיקרוגרם לליטר, ומחקרים על חשיפה כרונית של דגים מראים השפעות על הזימים והכבד בטווח של מאות מיקרוגרם/ליטר, כך שהמרווחים דקים יותר ממה שלעתים קרובות מניחים. אסטרטגיות בקרה, לפי סדר העדיפות, הן: מינון אוזון ל-ORP המינימלי שמשיג את יעדי איכות המים, הורדת pH מתחת ל-7.5 היכן שכימיית המערכת מאפשרת, שמירה על פחמן אורגני מתון המתחרה על האוזון, ושימוש בזמני מגע קצרים ואחריהם פחם פעיל, המפחית היפוברומיט ומבשרי ברומט. תוצרי לוואי אחרים כוללים ברומופורם וחומרים אורגניים ברומיים, בדרך כלל בסיכון נמוך בהרבה. חוות צריכות לשלוח מעת לעת דגימות מים לניתוח ברומט, במיוחד לאחר שינוי גנרטורי אוזון או נוהלי מינון, ולתעד את סיכון הברומט לצד יעדי ORP בתכנון המערכת.