קניבליזם בדגיגים

קניבליזם בדגיגים ובדגי נוער צעירים הוא טריפה מבוססת גודל, שבה פרטים גדולים יותר בולעים אחים קטנים יותר, והוא יכול למחוק חלק גדול מקבוצת גיל (קוהורטה) בתוך ימים. הוא מתועד במינים רבים המגודלים בחקלאות ימית, כולל בס, דניס, אמנון, זאב נהרות, בס אסייתי ולוקוס. הוא מונע בעיקר על ידי אי-הומוגניות בגודל: ברגע שיחס הגודל בין הדג הגדול ביותר לקטן ביותר עולה על 2:1 בערך באורך, קניבליזם מוגבל-ללוע מואץ בחדות. הגורמים כוללים זמני בקיעה לא אחידים, שיפועי טמפרטורה או הזנה בתוך מיכל, והיררכיות תחרותיות המגבירות הבדלים קטנים מוקדמים. הניהול מתמקד בדחיסת התפלגות הגודל: מיון תכוף לקבוצות גודל צרות (כל 7-10 ימים במינים רגישים), הזנה רציפה או כמעט רציפה כדי לשמור על דגים קטנים גדלים ושבעים, זמינות גבוהה של חלקיקי מזון בשעת בין ערביים כאשר ההתקפות מגיעות לשיא, תאורה מספקת כדי שדגי הטרף יוכלו לראות ולברוח, ותכנון מיכלים ללא פינות מתות שבהן הקורבנות נלכדים. הסרת פרטים גדולים מדי יעילה יותר מדילול פרטים קטנים וחלשים. מעבר לתמותה ישירה, קניבליזם פוגע בסנפירים ובעור של השורדים, פותח נתיבים לזיהום, ומבזבז ביומסה של מזון שכבר הושקעה; בגידול אינטנסיבי של זאב נהרות ולוקוס, קניבליזם בלתי מבוקר עולה באופן שגרתי על 50 אחוז אבדות ללא מיון.