קניבליזם (בחקלאות ימית)

קניבליזם הוא צריכת פרטים קטנים יותר מאותו מין על ידי פרטים גדולים יותר מאותה אוכלוסייה מתורבתת, והוא אחד הגורמים לתמותה המוערכים בחסר ביותר בחקלאות ימית, מכיוון שהקורבנות פשוט נעלמים – לא משאירים פגר, לא ממצא אבחוני, וספירת אוכלוסייה שנראית כאילו סבלה מ'הצטמקות' בלתי מוסברת שחקלאים מייחסים לעיתים קרובות למחלה או לבריחה. הוא חמור ביותר במינים עם היררכיות גודל חזקות ופער פה גדול יחסית לגודל הגוף: שפמנון אפריקאי (Clarias gariepinus), שפמנונים אסיאתיים, דקרים, ראשנחשים, ברמונדי, זאב נהרות, וסרטנים כמו Macrobrachium וסרטני נהרות, כאשר שלבי הזחל והצעירים המוקדמים נמצאים בסיכון הגבוה ביותר. הגורמים הם תזונתיים והתנהגותיים: שונות גדולה בגודל בתוך הקבוצה, מנת מזון מתחת לשובע או האכלה לא תכופה שמשאירה בעלי חיים רעבים המחפשים בני טנק, שיעורי מפגש גבוהים בתנאי צפיפות, ומשטרי אור המעדיפים מארב. הבקרה המרכזית היא אפוא מיון – מיון גודל חוזר ונשנה השומר על אחידות הקבוצות ומסיר את חלון הגודל שבו הקניבליזם משתלם – הנתמך על ידי האכלה עד שובע מספר פעמים ביום עם כופתיות בגודל מתאים, מבנה בית גידול עם מקלטים או מצעים, ושמירה על צפיפויות מתונות. בגידול זחלי שפמנון, העברת דגיגים ששחו למעלה (swim-up fry) לטנקי גידול בזמן והאכלה בתדירות גבוהה הם מכריעים. מכיוון שביומסה קניבלית מייצגת את ההפסד היקר ביותר במערכת – מזון שכבר הומר לבשר דגים – היא הורסת ישירה של יחס המרה מזון (FCR), ומדגרות מתקצבות באופן שגרתי שיעורי הישרדות שלוקחים זאת בחשבון באופן מרומז.