חקלאות תמנונים וראשי-רגליים
חקלאות תמנונים וראשי-רגליים אחרים נותרה בשלב מסחרי מוקדם בהשוואה לרוב מיני הדגים והסרטנים, ומוגבלת על ידי תכונות ביולוגיות שהופכות את הקבוצה לקשה במיוחד לגידול: לראשי-רגליים אין שלב זחל הסובלני לפרוטוקולי מזון חי סטנדרטיים במדגרות ברוב המינים, הם דורשים תזונה עשירה בחלבון, בעיקר טורפת, שהיא יקרה ומורכבת לוגיסטית לאספקה בקנה מידה גדול, הם גדלים ומזדקנים בתוך מחזור חיים קצר יחיד של כשנה עד שנתיים, מה שהופך את ניהול דגי הרבייה ללחוץ זמן באופן חריג, והם מראים התנהגות קניבלית וטריטוריאלית חזקה הדורשת שיכון פרטני או בניהול קפדני בצפיפות נמוכה, במקום הצפיפות הקהילתית הסטנדרטית לרוב המינים המגודלים. פריצות דרך במדגרות ספציפיות למינים, במיוחד עבור התמנון המצוי (Octopus vulgaris), קידמו פרויקטים פיילוט מסחריים בחלקים מהים התיכון ומזרח אסיה קרוב יותר לכדאיות, אך ייצור מסחרי נרחב ותחרותי מבחינת עלויות טרם הושג בקנה מידה הדומה למגזרי דגים או שרימפס מבוססים. חששות לרווחת בעלי חיים הספציפיים לראשי-רגליים, אשר יכולותיהם הקוגניטיביות והחושיות מוכרות יותר ויותר בהקשרים מדעיים ורגולטוריים, הוסיפו שכבה נוספת של בדיקה אתית ורגולטורית להצעות לגידול תמנונים מסחרי, שרוב מיני החיות המגודלות האחרות אינן מתמודדות איתה באותה צורה, כאשר חלק מתחומי השיפוט מחוקקים או שוקלים הגבלות המכוונות במיוחד לגידול תמנונים מטעמי רווחה. השילוב של קושי ביולוגי ורוחות נגד רגולטוריות הופך את חקלאות ראשי-הרגליים לחזית נצפית מקרוב אך עדיין ברובה טרום-מסחרית בתוך תעשיית החקלאות הימית הרחבה יותר.
