מדידת צפיפות מי ים ומשקל סגולי
משקל סגולי, היחס בין צפיפות דגימת מים לצפיפות מים טהורים, מספק מדד עקיף פשוט ונפוץ למליחות בחקלאות ימית ובמים מליחים. הוא נמדד באופן מסורתי באמצעות הידרומטר המצוף ישירות בדגימה, ובאופן מדויק יותר, באמצעות מדי צפיפות דיגיטליים מודרניים. גישת מדידה זו נבדלת משיטת מדד השבירה (רפרקטומטריה) או שיטת המוליכות החשמלית (מכשירי CTD ומדי מוליכות), אם כי כל שלוש השיטות שואפות בסופו של דבר להעריך את אותו ערך מליחות בסיסי באמצעות תכונות פיזיקליות שונות, שכל אחת מהן קשורה לתכולת מלחים מומסים. תיקון טמפרטורה נדרש למדידת משקל סגולי, בדיוק כפי שהוא נדרש לרפרקטומטריה, מכיוון שצפיפות המים עצמה משתנה עם הטמפרטורה ללא קשר למליחות. משמעות הדבר היא שקריאת משקל סגולי שנלקחת ללא תיקון לטמפרטורה בפועל של הדגימה, או ללא שימוש במכשיר מפצה טמפרטורה, עלולה לייצר הערכת מליחות עם שגיאה משמעותית אם טמפרטורת הדגימה שונה מטמפרטורת הייחוס של כיול המכשיר. הידרומטרים נותרו בשימוש מעשי נפוץ במיוחד בסחר באקווריומים ימיים נוי ובפעילות מדגרות בקנה מידה קטן יותר, בהתחשב בעלותם הנמוכה ובפשטותם, למרות שהם מציעים פחות דיוק מרפרקטומטריה או משיטות מבוססות מוליכות אלקטרונית. כלומר, מדידת משקל סגולי באמצעות הידרומטר מייצגת נקודת כניסה נגישה ודלת טכנולוגיה המתאימה ליישומים שבהם דיוק גבוה פחות קריטי מעלות נמוכה ופשטות תפעולית. הערכת מליחות מבוססת צפיפות הופכת פחות מדויקת בהרכבי מים חריגים שבהם יחסי היונים המניעים את הצפיפות שונים במקצת מפרופורציות מי ים סטנדרטיות, כגון מקורות מי תהום מלוחים יבשתיים מסוימים או תרכובות מי ים מלאכותיים שעברו שינוי משמעותי הנדונים במקום אחר באשכול זה. משמעות הדבר היא ששיטות מבוססות צפיפות, כמו רפרקטומטריה, נושאות הנחת יסוד של פרופורציות יונים סטנדרטיות במי ים, יחסים שאולי לא יתקיימו במדויק עבור כל מקור מים חריג שעמו עשויה פעולה נתונה לעבוד בפועל.
