הידראוליקת מיכלים בניקוי עצמי (תכנון ניקוז כפול)
תכנון מיכל עם ניקוז כפול משתמש בניקוז תחתון מרכזי המסלק מוצקים ששקעו ומרוכזים יחד עם חלק קטן יותר מסך הזרימה, ובניקוז צדדי נפרד המסלק את נפח הזרימה הגדול יותר שנותר עם ריכוז מוצקים נמוך יותר. תצורה זו מאפשרת למיכל עגול יחיד להשיג גם סילוק מוצקים יעיל וגם תחלופת מים כוללת מספקת ללא צורך באגן שיקוע ייעודי נפרד לכל מיכל גידול, שכן תנועת המים הסיבובית של המיכל עצמו, המונעת על ידי זווית סילון הכניסה, סוחפת באופן רציף את המוצקים ששקעו לכיוון הניקוז התחתון המרכזי במקום לאפשר להם להצטבר ולהתפרק על רצפת המיכל. תכנון הידראולי נכון תלוי בהשגת מהירות מים סיבובית ספציפית על פני רצפת המיכל, המכוילת בדרך כלל להיות מהירה מספיק כדי לשמור על תנועת המוצקים לכיוון הניקוז המרכזי מבלי להרחיף אותם מחדש בעוצמה כזו שהם יתפזרו בעמודת המים ויצאו דרך הניקוז הצדדי, שם הם יעמיסו יתר על המידה על ציוד סילוק המוצקים במורד הזרם במקום להיקלט ביעילות בניקוז המרכזי המרוכז יותר. מיקום סילון הכניסה, מספרם וקצב הזרימה הם הפרמטרים העיצוביים העיקריים הניתנים לכוונון השולטים בתבנית זרימה סיבובית זו. מיכלים מתוכננים בדרך כלל ומוגדרים עם כניסות מים בהתבסס על יחסי תכנון מבוססים הקשורים לקוטר המיכל, עומקו ומאפייני זרימת הכניסה, במקום להיות מתוכננים בשיטת ניסוי וטעייה, שכן סידור כניסה מוגדר בצורה גרועה עלול לא ליצור זרימה סיבובית מספקת, ללא קשר לגודל הנכון של הניקוזים עצמם. גישת הניקוז הכפול הפכה לתקן התכנון הדומיננטי עבור מיכלי גידול מודרניים במערכות RAS, במיוחד מכיוון שהיא מפחיתה את עומס המוצקים המגיע לציוד סינון מכני במורד הזרם, משפרת את יעילות מערכת הסינון הכוללת ומפחיתה את עומס הניקוי והתחזוקה שהיה נופל באופן כבד יותר על ציוד במורד הזרם אם תכנון מיכל היה מסתמך לחלוטין על סינון מכני לטיפול במוצקים שההידראוליקה של המיכל עצמו לא ריכזה והסירה באופן משמעותי.
