מערכות קביעת מין (דגים)

מערכות קביעת מין בדגים הן המנגנונים הגנטיים והסביבתיים הקובעים אם פרט יתפתח כזכר או כנקבה, והן מגוונות באופן ייחודי בקרב בעלי חוליות. מינים רבים משתמשים בהטרוגמטיות זכרית (XX/XY, כמו במדקה ובאמנון) או בהטרוגמטיות נקבית (ZW/ZZ, כמו בסלמוניים רבים ובברקן), בעוד שאחרים רבים, כולל רוב דגי הסולית, הצלופחים ודגי הליצן, חסרים כרומוזומי מין הטרומורפיים לחלוטין. במינים רבים של חקלאות ימית, הסביבה משנה את האיזון: טמפרטורה במהלך התפתחות מוקדמת, pH, או היררכיה חברתית יכולים לגבור על הגנוטיפ, וליצור יחסי מינים רחוקים מ-50:50. ביולוגיה זו חשובה מבחינה תפעולית מכיוון שקצב הגדילה, גיל ההתבגרות והדו-צורתיות המינית שונים באופן חד בין המינים. זכרי אמנון גדלים מהר יותר ב-40 עד 50% מנקבות, ולכן גידול של זכרים בלבד או גידול חד-מיני הוא סטנדרטי; בסלמון, התבגרות נקבית מוקדמת (גרילסינג) פוגעת באיכות הפילה ומדוכאת באמצעות טריפלואידיה או תוכניות אור. הבנת המערכת של המין המקומי מכוונת את תכנון הרבייה, פרוטוקולי היפוך מין, ועמידה בדרישות החוק, שכן תחומי שיפוט מסוימים מגבילים שימוש בהורמונים. ידע בקביעת מין מהווה בסיס לייצור נקבות בלבד, ייצור ניאו-זכרים, קביעת מין בסיוע סמנים, ואסטרטגיות גידול חד-מיני המשמשות בחקלאות ימית מסחרית.