תרבית חד-מינית

תרבית חד-מינית היא ייצור מכוון של אוכלוסיות חד-מיניות של דגים מבויתים, לרוב מלאי של נקבות בלבד או זכרים בלבד, במטרה לנצל הבדלים תלויי-מין בקצב גדילה, גיל בגרות מינית או איכות המוצר. טכניקה זו משמעותית כלכלית באמנון, שבו זכרים גדלים בערך פי שניים מהר יותר מנקבות לאחר הבגרות המינית, ולכן דגיגים מעורבים המטופלים הורמונלית (17-אלפא-מתילטסטוסטרון במזון למשך 3-4 שבועות לאחר שלב ה"שחייה למעלה") מייצרים באופן אמין אוכלוסיות זכרים בשיעור של 95-99%. היא משמשת גם במינים כמו קרפיון והליבוט שבהם מין אחד גדל יותר מהשני. שיטות לא-הורמונליות כוללות גינוגנזה ואנדרוגנזה ואחריהן היפוך מין של דגי רבייה, טריפלואידיה לעיקור, וסמנים תלויי-מין לבדיקת צאצאים, אשר מועדפות יותר ויותר ככל שהשימוש בהורמונים נתקל בהתנגדות צרכנית ורגולטורית בשווקים מסוימים. היתרונות חורגים מעבר לגדילה: מלאי חד-מיני מונע הטלה בלתי מבוקרת בבריכות גידול, אשר אחרת מציפה את הבריכות בצאצאים מעוכבי גדילה, פוגעת באחידות גודל הקציר ומבזבזת מזון. אמצעי אבטחת איכות מודדים את יעילות הטיפול על ידי דגימה וקביעת מין של בלוטות המין (גונדות) תחת מיקרוסקופ. הסיכונים כוללים גודל אוכלוסייה אפקטיבי מופחת בתוכניות רבייה ותלות בפרוטוקולי טיפול עקביים לדגיגים; טיפול כושל מתגלה חודשים מאוחר יותר כיבול מעורב ואיטי גדילה, ולכן מדגרות מבקרות את יחסי המינים בכל אצווה.