שחזור חומרים מזינים בלולאה סגורה (אקוופוניקה/IMTA)
שחזור חומרים מזינים בלולאה סגורה מתאר את המידה שבה מערכת משולבת, אקוופוניקה, IMTA, או תכנון משולב אחר, לוכדת וממחזרת באופן פרודוקטיבי חומרים מזינים שאחרת היו משוחררים כפסולת. הדבר נמדד בפועל על ידי השוואת מסת החומרים המזינים הנכנסת למערכת כקלט מזון מול מסת החומרים המזינים היוצאת כתוצר קציר, ביומסה של מינים מפיקים, לעומת מסת החומרים המזינים שעדיין משוחררת כקולחים, ובכך מספקת נתון קונקרטי של שיעור שחזור במקום להסתמך על המוניטין החיובי אך הלא מדויק שמערכות משולבות נושאות ככאלה שהן ברות קיימא יותר מטבען מאשר ייצור מין יחיד. אף מערכת משולבת הפועלת כיום אינה משיגה סגירת חומרים מזינים מלאה ואמיתית של 100 אחוז, מכיוון שאובדן מסוים של חומרים מזינים לפריקה, הצטברות משקעים, או פשוט צורות שאינן נלכדות על ידי אף מין מרכיב בתכנון, הוא בלתי נמנע במהותו בקנה מידה מסחרי, כלומר, שחזור בלולאה סגורה מובן ונמדד במדויק כעניין של דרגה ושיפור יחסי לעומת קו בסיס לא משולב, ולא כמערכת סגורה מוחלטת שהושגה במלואה. מדידת שיעור השחזור בפועל דורשת את אותו סוג של חשבונאות תקציב חומרים מזינים המשמשת בהערכת תכנון IMTA, מעקב אחר חנקן וזרחן באופן ספציפי מקלט המזון ועד לגורלם הסופי, בין אם נלכדו בביומסה שנקצרה, שוחררו, או הצטברו במשקעי המערכת או בביופילם – נוהג קפדני יותר ופחות נפוץ מאשר פשוט לטעון שמערכת היא בלולאה סגורה בהתבסס על תפיסת התכנון הכללית שלה ללא אימות כמותי בסיסי. שיפור אמיתי בביצועי לולאה סגורה לאורך זמן נובע בדרך כלל מזיקוק איטרטיבי ומדוד, התאמת יחסי מינים, צפיפות אכלוס ותכנון מערכת בהתבסס על נתוני גורל חומרים מזינים מדודים בפועל מניסיון תפעולי, ולא ממפרט תכנון אופטימלי יחיד שהושג פעם אחת בשלב התכנון הראשוני ולעולם לא נבדק מחדש מול נתוני ביצועים תפעוליים אמיתיים.
