תוספת חומצות אמינו (ליזין/מתיונין סינתטי)
חומצות אמינו גבישיות המיוצרות באופן סינתטי או באמצעות תסיסה, לרוב ליזין ומתיונין, שהן שתי חומצות האמינו המגבילות ביותר בתערובות מזון לגידול ימי המבוססות על חלבון צמחי. הן מאפשרות לפורמולטורים לתקן חוסר ספציפי בתערובת רכיבים חסכונית אחרת, מבלי להזדקק להוספת מקור חלבון שלם נוסף רק כדי לספק את חומצת האמינו המגבילה הבודדת הזו. זהו פתרון יעיל הרבה יותר מבחינת עלות מאשר העלאת רמת החלבון הכללית בתזונה או הוספת רכיבי חלבון מן החי יקרים רק כדי לסגור פער של חומצת אמינו אחת. הדבר חשוב ישירות להפחתת התלות בקמח דגים ובמקורות חלבון ימיים אחרים, שכן פרופיל חומצות האמינו של חלבונים צמחיים נופל בדרך כלל במיוחד בליזין ובמתיונין ביחס לדרישות דגים וחסילונים בגידול. תוספת חומצות אמינו סינתטיות היא אחת מטכנולוגיות המפתח שאפשרו לפורמולטורים להגדיל משמעותית את שילוב החלבון הצמחי תוך שמירה על תזונת חומצות אמינו נאותה, אסטרטגיה מרכזית במאמץ הרחב יותר של התעשייה לאורך עשורים להפחית את התלות בקמח דגים ושמן דגים. הזמינות הביולוגית של חומצות אמינו סינתטיות משלימות גבוהה בדרך כלל, ולעיתים קרובות גבוהה יותר מאותה חומצת אמינו הקשורה בתוך חלבון תזונתי שלם. זו הסיבה ששיעורי השילוב בתוכנות פורמולציה מחושבים על בסיס תרומת חומצות אמינו ניתנות לעיכול או זמינות ביולוגית, ולא על בסיס תכולה גולמית פשוטה, כאשר מנועי פורמולציה בעלות מינימלית פותרים באופן שגרתי את השילוב הכלכלי ביותר של מקורות חלבון שלמים ותוספת חומצות אמינו סינתטיות בו-זמנית. ייצור חומצות אמינו אלו עצמו עבר שינוי משמעותי לעבר ייצור מבוסס תסיסה באמצעות זני חיידקים מהונדסים, מה שאומר שתעשיית תוספי חומצות האמינו חופפת טכנולוגית לנוף הרחב יותר של תסיסה מדויקת וייצור מיקרוביאלי, אף על פי שהמוצרים המתקבלים משרתים תפקיד פורמולציה צר ומבוסס יותר מאשר רכיבי תסיסה חדשניים של חלבון מלא.
