מצלמות תת-מימיות והערכת רווחה
מערכות מצלמות תת-מימיות מתעדות התנהגות דגים באופן רציף, והערכת רווחה הופכת תמונות אלו לאינדיקטורים מובנים: מהירות שחייה והתפלגות, התנשפות על פני המים, נזק לסנפירים, נגעי עור, תוקפנות באכילה, ותנוחה חריגה כגון התחככות או תלייה בכניסות מים. מסגרות רווחה כמו "חמשת התחומים" מתרגמות תצפיות אלו לניקוד שמנהלים יכולים לעקוב אחריו לאורך זמן ולפעול לפיו לפני אירועי תמותה. הערך טמון במהירות ובאובייקטיביות: מפעיל מיומן הסוקר את הזנות המצלמה מדי יום מזהה עקת חמצן, גירוי טפילי או בריונות בתוך מכלאה שעות או ימים לפני שהם מתבטאים בצריכת מזון או בתמותה יומית, וניתוח וידאו אוטומטי מזהה כעת חריגות התנהגותיות מסביב לשעון. מצלמות גם מפחיתות את הצורך בדגימה מלחיצה, אשר כשלעצמה פוגעת ברווחה ובגדילה. פריסה מעשית דורשת תאורה מספקת (או אינפרא אדום בלילה), בתי מצלמה נגד התלכלכות ביולוגית, ונקודות מבט קבועות כך שהניקוד יהיה ניתן להשוואה בין שבועות; מיקום מצלמה ליד מזינים לוכד תיאבון בעוד שמבטים מפינות לוכדים התנהגות מנוחה. הניקוד הוא היעיל ביותר כאשר הוא קשור לספים המפעילים התערבות, לדוגמה אוורור מוגבר כאשר תדירות ההתנשפות עולה, בדיקה וטרינרית כאשר שכיחות הנגעים עולה, או מיון כאשר שונות גדלים מניעה תוקפנות.
