היפוקסיה

היפוקסיה היא רמת חמצן מומס (DO) נמוכה מדי כדי לקיים מטבוליזם אירובי תקין – מוגדרת בפועל כפחות מ-2-3 מ'ג/ליטר עבור רוב מיני המים החמים, לעומת דרישות מינימום של כ-4-5 מ'ג/ליטר לאמנונים ושפמנונים ו-6-7 מ'ג/ליטר לסלמוניים, כאשר קטלניות חריפה מתקרבת מתחת ל-1 מ'ג/ליטר בהתאם לטמפרטורה, מליחות ומשך החשיפה. גורמים נפוצים כוללים כשל באוורור או בשאיבה, קריסת פריחת אצות ואחריה פירוק בקטריאלי של אצות מתות, שיכוב תרמי המבודד מים תחתונים מאוורור מחדש, ועומס ביומסה העולה על תקציב החמצן של המערכת. סף הסכנה דינמי: מים חמים יותר מכילים פחות חמצן בעוד שדרישת החמצן המטבולית של בעלי החיים עולה, כך שרמת DO בטוחה באביב יכולה להיות קטלנית בקיץ. חלון הניטור הקריטי הוא רגע לפני עלות השחר, כאשר פוטוסינתזה לא התרחשה כל הלילה אך נשימה נמשכה – בריכות מגיעות באופן שגרתי למינימום ה-DO היומי שלהן בין 4-6 בבוקר. היפוקסיה תת-קטלנית חוזרת מדכאת האכלה, גדילה ויכולת חיסונית, כך שהפסדים מופיעים לעיתים קרובות ימים לאחר מכן כמחלה בקטריאלית אופורטוניסטית ולא כתמותה מיידית. תגובות חירום כוללות מאווררי גיבוי, הזרקת חמצן חירום, ובגידול שפמנוני ערוצים, יישום חירום של נתרן פרקרבונט. מניעה פירושה התאמת גודל האוורור לגירעון החמצן הלילי המרבי של החווה, לא לממוצע שלו.