גורמי תמותת דגים בקיץ ובחורף

תמותת דגים עונתית נגרמת מסיבות שונות בקיץ ובחורף, וזיהוי הדפוס קובע את התגובה הנכונה. תמותה בקיץ נגרמת מקריסת חמצן: פריחות פיטופלנקטון אינטנסיביות מבצעות פוטוסינתזה ביום אך נושמות בלילה, ותקופה מעוננת או קריסת פריחה יכולות להוריד את החמצן המומס מתחת ל-2-3 mg/L לפני עלות השחר, ולגרום לחנק המוני של דגים. טמפרטורה גבוהה גם מורידה את מסיסות החמצן (כ-9 mg/L ב-20 °C לעומת 7 mg/L ב-28 °C) ומעלה את הדרישה המטבולית, מה שמגביר את הסיכון; שחרור מימן גופריתי ממשקעים אנאירוביים חמים ורעילות אמוניה ב-pH גבוה הם גורמי תמותה משניים בקיץ. תמותה בחורף מתרחשת במנגנון שונה: כיסוי קרח ושלג חוסם אור והחלפת גזים, צמחים תת-מימיים וחומרים מתכלים צורכים חמצן, והחמצן המומס יכול לרדת מתחת ל-1-2 mg/L במשך שבועות, במיוחד תחת שלג עמוק; הלם טמפרטורה מחזיתות קרות פתאומיות וקירור יתר הורגים גם דגים בבריכות רדודות. אמצעי מניעה שונים בהתאם: קיץ דורש מוכנות לאוורור, בקרת פריחות והימנעות מהאכלת יתר, בעוד שחורף דורש שמירה על אזורי מים פתוחים עם מאווררים או מסירי קרח והפסקת האכלה ליד נקודת הקיפאון. ניתוח לאחר תמותה צריך לתעד את רמת החמצן עם עלות השחר, טמפרטורה, pH, אמוניה, והיסטוריית מזג האוויר; אבחון זה מכוון הן להתאוששות והן למניעת הפסדים חוזרים בעונה הבאה.