נדיפות אמוניה ואינטראקציית pH-טמפרטורה
נדיפות אמוניה מתארת את אובדן האמוניה מהמים ישירות לאטמוספירה כגז, תהליך שהופך למשמעותי במיוחד ב-pH גבוה ובטמפרטורה מוגברת, אותם תנאים שגם מסיטים את חלק האמוניה הלא-מיוננת לצורתה הרעילה ביותר הנדונה במקום אחר במילון מונחים זה. כלומר, תנאי כימיית המים המניעים סיכון מוגבר לרעילות אמוניה והתנאים המניעים אובדן אמוניה אטמוספרי מוגבר הם במידה רבה אותם תנאים, מה שיוצר דינמיקה מעט אינטואיטיבית שבה בריכה או מערכת החוות את תקופת הסיכון הגבוהה ביותר לרעילות יכולות בו-זמנית לאבד חלק משמעותי מסך חנקן האמוניה שלהן לאטמוספירה דרך נתיב נדיפות זה. נתיב נדיפות זה חשוב מבחינה מעשית לחישובי תקציב חנקן במערכות בריכות נרחבות במיוחד, שכן גורל סך חנקן האמוניה של בריכה כולל לא רק את נתיבי הניטריפיקציה והדניטריפיקציה הנדונים במקום אחר בתוכן מחזור החנקן של מילון מונחים זה, אלא גם את נתיב האובדן האטמוספרי הישיר הזה. משמעות הדבר היא שחישוב מאזן מסה של חנקן המשמיט נדיפות יכול להפריז באופן משמעותי בכמות החנקן המעובדת בפועל דרך מסלולים ביולוגיים בלבד, ולייחס חנקן שנדף באמת להסרה ביולוגית שלא התרחשה בפועל באמצעות מנגנון זה. אוורור וערבוב פני השטח, אף שמנוהלים בעיקר למטרות חמצן מומס הנדונות במקום אחר במילון מונחים זה, משפיעים גם על קצב הנדיפות, שכן מגע מוגבר בין מים לאוויר על פני השטח וטורבולנציה מאיצים בדרך כלל את חילופי הגזים בשני הכיוונים. כלומר, לפעולת מערכת האוורור יש השפעה משנית, פחות נפוצה, על קצב נדיפות האמוניה מעבר למטרתה העיקרית של העברת חמצן. נדיפות מייצגת אחת מכמה סיבות לכך שסך חנקן האמוניה הנמדד בבריכה יכול להראות מגמה שונה ממה שקצב ההאכלה וההפרשה הצפויה לבדם היו מנבאים, לצד קליטת אצות, ניטריפיקציה ונתיבי גורל אחרים. משמעות הדבר היא שאבחון מגמת אמוניה בלתי צפויה דורש לעיתים התחשבות בנתיב נדיפות זה, הנדון פחות, לצד מנגנוני מחזור החנקן הביולוגיים הנחשבים באופן שגרתי יותר, כאשר הסבר פשוט יותר אינו מסביר באופן הולם את התנהגות האמוניה הנצפית.
