פורמולציית מי ים מלאכותיים למדגרות
מי ים מלאכותיים, המוכנים על ידי המסת תערובת מלח מסחרית או מלחים בדרגת ריאגנט מנוסחים בנפרד במים מתוקים, מאפשרים למדגרות פנים יבשתיות או לא-חוף לגדל מינים ימיים ללא צורך בגישה למי ים טבעיים, ומאפשרים למתקני חוף לייצר מים עקביים ונקיים מזיהומים במיוחד עבור יישומי הזחלים ודגי הרבייה הרגישים ביותר, שבהם הרכב מי הים הטבעיים המשתנה והסיכון לחשיפה לפתוגנים או מזהמים יהיו בלתי רצויים. תערובות מי ים מלאכותיים מסחריות מנוסחות כדי לדמות את הרכב היונים העיקריים של מי הים הטבעיים – נתרן, כלוריד, מגנזיום, סידן, סולפט, אשלגן וביקרבונט – בפרופורציות יחסיות נכונות בקירוב, אך דיוק הניסוח וכלול יסודות הקורט משתנים באופן ניכר בין מוצרים מסחריים. משמעות הדבר היא שלא כל מוצר מי ים מלאכותיים מתאים באותה מידה לכל יישום, כאשר חלק מהפורמולציות מאומתות ומשווקות במיוחד לגידול זחלים רגישים או לתרבות אורגניזמי שונית הדורשים נאמנות קרובה יותר ליסודות קורט מאשר יישום גידול פחות תובעני עשוי לדרוש. הליך הערבוב חשוב להשגת מוצר סופי שמיש באמת, שכן חלק מהרכיבים מתמוססים ומתאזנים לאט יותר מאחרים, וזמן ערבוב או רצף לא מספקים עלולים להותיר את המים עם הרכב יונים או pH שונה מהפורמולציה המיועדת, למרות שימוש בכמות הכוללת הנכונה של תערובת המלח. משמעות הדבר היא שמדגרות המשתמשות במי ים מלאכותיים בדרך כלל מאמתות את כימיית המים הסופית, מליחות, pH, ובפעולות קפדניות יותר ריכוזי יונים נבחרים, לאחר הערבוב, במקום להניח שכמות התערובת המסומנת לבדה מבטיחה כימיית מים סופית נכונה ללא אימות. העלות ליחידת נפח של מי ים מלאכותיים גבוהה בדרך כלל באופן ניכר מצריכת מי ים טבעיים, כלומר השימוש בהם שמור בדרך כלל ליישומים בעלי נפח קטן יותר וערך גבוה ביותר – אחזקת דגי רבייה, גידול זחלים, מערכות מחקר או הסגר ספציפיות, הנדונות בתוכן הביו-בטיחות של מילון מונחים זה – ולא למערכות גידול בנפח גדול שבהן הפרש העלויות יהפוך לבלתי משתלם כלכלית בנפחים שייצור הגידול דורש בפועל.
