מצב רוויית קרבונט (אומגה) והסתיידות רכיכות
מצב רוויית קרבונט, המסומן כאומגה, מודד עד כמה מי ים רוויים במינרלי סידן פחמתי ספציפיים, ארגוניט וקלציט, שבהם רכיכות משתמשות לבניית קונכיותיהן. ערך מעל 1 מצביע על מים נוחים ליצירת קונכיות, וערך המתקרב או נמוך מ-1 מצביע על מים שבהם פירוק קונכיות הופך למועדף אנרגטית על פני יצירתן. זהו אינדיקטור מדויק יותר מבחינה ביולוגית ורלוונטי יותר לבריאות רכיכות מאשר pH לבדו, שכן שתי דגימות מים עם pH דומה יכולות להראות מצבי רוויה שונים באופן משמעותי בהתאם לריכוזי הקרבונט ויוני הסידן הספציפיים שלהן. ארגוניט, צורת המינרל שבה משתמשות בדרך כלל רכיכות צעירות וזחליות, בעל סף רוויה נמוך יותר מקלציט, כלומר מצב רוויית ארגוניט הוא בדרך כלל הפרמטר הרלוונטי יותר מבחינה ביולוגית למעקב במדגרות רכיכות באופן ספציפי. מגמות החמצת אוקיינוסים מתועדות, הנדונות במקומות אחרים במונחון זה, כבר דחפו חלק ממי החופים והמים המושפעים מעלייה (upwelling) למצבי רוויית ארגוניט נמוכים מספיק כדי לפגוע באופן מדיד ביצירת קונכיות זחליות במי כניסה של מדגרות מושפעות. חישוב מצב הרוויה דורש מדידה או אומדן של מערכת הקרבונט המלאה, בדרך כלל אלקליניות כוללת ואחד מהשניים: pH או פחמן אי-אורגני מומס, ולאחר מכן חישוב מצב הרוויה באמצעות משוואות כימיה של קרבונט מבוססות, במקום קריאה ישירה מכל מכשיר שדה פשוט יחיד. משמעות הדבר היא שמדגרות המנטרות פרמטר זה באופן ספציפי זקוקות בדרך כלל ליכולת ניתוח כימיה של קרבונט ייעודית או לגישת חישוב המשלבת מספר פרמטרים הנמדדים באופן שגרתי יותר. אמצעי הפחתה במדגרות עבור מי כניסה במצב רוויה נמוך כוללים בופר עם נתרן ביקרבונט או קרבונט המתוזמן באופן ספציפי סביב תקופת יצירת הקונכיות הפגיעה ביותר של הזחלים, הנדונה במקומות אחרים בתוכן החמצת האוקיינוסים של מונחון זה, עם ניטור מצב רוויה בזמן אמת, במקום להסתמך על pH לבדו כאינדיקטור לא מושלם, מה שמעניק למדגרות את האות המדויק והרלוונטי יותר מבחינה ביולוגית הדרוש לתזמון התערבות בופר זו סביב תקופות סיכון אמיתיות במקום להגיב לפרמטר פחות אינפורמטיבי באופן ישיר.
