שילוב תאום דיגיטלי עם מערכות בקרה רובוטיות
שילוב התאום הדיגיטלי של מתקן, המודל הווירטואלי המתעדכן באופן רציף של המערכות הפיזיות והמצב הביולוגי שלו, עם מערכות הבקרה הרובוטיות והאוטומטיות שלו, מאפשר לבדיקת תרחישים מדומה להזין ישירות, וביישומים מתקדמים יותר, להתאים ישירות פרמטרים תפעוליים של ציוד אמיתי. זה סוגר את הלולאה בין המודל לשכבת הבקרה הפיזית במקום לשמור על התאום הדיגיטלי ככלי אנליטי ותכנוני לא מקוון בלבד המנותק מפעולת הציוד בפועל. בפועל, זה עשוי להיות סימולציה של תאום דיגיטלי המזהה התאמה אופטימלית ללוח זמנים של האכלה בתנאים מודלים נוכחיים, והמלצה זו זורמת ישירות לפרמטרי הבקרה של המזין האוטומטי, או חיזוי מבוסס תאום של סטיית איכות מים מתקרבת הממקם אוטומטית את תגובת מערכת המינון האוטומטית לפני האירוע החזוי, במקום לחכות שקריאת החיישן החיה תחצה בפועל סף אזעקה לפני שמתחילה פעולת תיקון כלשהי. רמה זו של אינטגרציה בלולאה סגורה נותרה בשלב אימוץ מוקדם יותר מאשר תאומים דיגיטליים או מערכות בקרה רובוטיות בנפרד, מכיוון שהיא דורשת ששתי הטכנולוגיות יהיו כבר מבוססות היטב במתקן ודורשת אימות קפדני שהחלטות בקרה אוטומטיות מונחות מודל אמינות מספיק כדי לפעול עליהן עם ביקורת אנושית מופחתת, רף גבוה יותר ממה שכל טכנולוגיה צריכה לעבור באופן עצמאי ככלי תמיכה בהחלטות או אוטומציה עצמאי. ניהול סיכונים עבור אינטגרציה זו מתייחס במיוחד למה שקורה כאשר המודל של התאום הדיגיטלי והמערכת האמיתית מתפצלים, הדורש התנהגות חלופית מנוטרת שמחזירה את הציוד לבקרה סטנדרטית מבוססת כללים או בפיקוח אנושי אם הזנת הנתונים החיים של המודל הופכת ללא אמינה או שהחיזויים שלו מראים שהוא כבר לא עוקב במדויק אחר תנאי האתר בפועל, במקום לאפשר לבקרה אוטומטית להמשיך לפעול על מודל תאום שסטה בשקט מחוסר סנכרון עם המציאות הפיזית.
