תוכניות משקיפי דיג

משקיף עצמאי המוצב על כלי שיט דיג, בין אם טכנאי אנושי מיומן ובין אם מערכת ניטור אלקטרונית מבוססת מצלמה, מתעד את הרכב השלל, שלל לוואי, פסולת ושימוש בציוד דיג שיומני דיווח עצמי לבדם אינם יכולים לאמת, מכיוון שלכלי שיט יש תמריץ מוגבל לדווח במדויק על מינים שלא היה לו רישיון לדוג. יעדי הכיסוי משתנים מאוד לפי דיג ואזור, מכיסוי משקיפים כמעט 100 אחוז בציים מסוימים של דיג חכות ארוכות ומכמורות רשת בעלי ערך גבוה תחת כללי ארגוני ניהול דיג אזוריים, ועד לאחוזים בודדים בציים חופיים בעלי סיכון נמוך יותר, כאשר שיעור הכיסוי עצמו הוא נושא של משא ומתן בנוגע לציות ועלות, שכן הצבת משקיף אנושי בים למשך שבועות עולה למבצע דיג כסף אמיתי ומקום עגינה. נתוני המשקיפים מוזנים ישירות למודלים של הערכת מלאי (שיעורי שלל ופסולת בפועל, לא רק שלל שנפרק) ולביקורות הסמכה עבור תוויות קיימות, כאשר פער בין שלל לוואי שתועד על ידי משקיף לבין שלל לוואי שדווח עצמית נחשב לדגל ביקורת משמעותי. בטיחות ועצמאות המשקיפים הפכו לדאגה רגולטורית בפני עצמה לאחר מקרים מתועדים של הפחדה או היעלמות של משקיפים בים, מה שגרם לכמה תוכניות לעבור לניטור אלקטרוני עמיד בפני חבלה כהשלמה לכיסוי אנושי.