הערכת טביעת רגל מימית (חקלאות ימית)
הערכת טביעת רגל מימית מבחינה בין מים שנצרכו בפועל, נשאבו ממקור ולא הוחזרו (באמצעות אידוי, שילוב במוצר, או העברה לאגן ניקוז אחר) לבין מים שרק שימשו והוחזרו, כמו מערכות זרימה רציפה ששואבות ומנקזות כמויות גדולות אך צורכות מעט יחסית על בסיס נטו. הבחנה זו חשובה מכיוון שנתוני שאיבת מים כוללים יכולים להפריז באופן דרמטי בהשפעת צריכת המים בפועל של מערכת, אם רוב המים שנשאבו מוחזרים לאותו מקור במצב דומה. טביעת הרגל המימית הישירה של החקלאות הימית עצמה קטנה בדרך כלל בהרבה מטביעת הרגל המימית המוטמעת במזון שלה עבור מינים טורפים המסתמכים על מרכיבים מבוססי גידולי יבשה, שכן גידול פולי סויה או מקורות חלבון מדגנים למזון יכול לדרוש באופן משמעותי יותר מים ליחידת חלבון סופית מאשר השימוש הישיר במים של מערכת החקלאות עצמה. משמעות הדבר היא, בדומה לדפוס חשבונאות הפחמן, שרכש המזון שולט לעיתים קרובות בתמונה המלאה של טביעת הרגל המימית ולא רק ניהול המים ברמת החווה. מערכות בריכות ומערכות אקסטנסיביות מראות בדרך כלל צריכת מים גבוהה יותר לכאורה באמצעות אידוי ואובדני חלחול מאשר RAS, אשר ממחזרת את רוב המים שלה וצורכת מעט יחסית על בסיס נפחי נטו למרות שהיא דורשת קלט אנרגיה מתמשך לשם כך. זה מדגים שוב את נושא ההערכה הסביבתית החוזר ונשנה שסוגי מערכות שונים מחליפים יתרון יעילות משאבים אחד באחר, ולא שסוג מערכת יחיד עדיף באופן אוניברסלי בכל ממד משאבים. הקשר המחסור במים אזורי חשוב לא פחות מנתון הצריכה המוחלט, שכן אותו נפח מים שנצרך נושא השפעה משמעותית הרבה יותר באזור הסובל ממחסור במים מאשר באזור עשיר במים. זו הסיבה שהערכת טביעת רגל מימית אמינה מדווחת יותר ויותר על צריכה לצד מחווני עקה מימית מקומית ולא כמספר מוחלט עצמאי.
