מחלת הגוף האדום (שרימפס)
מחלת הגוף האדום היא ספטיצמיה חיידקית של שרימפס מבויתים, הקשורה באופן קלאסי ל-Vibrio harveyi ולחיידקי ויבריו זוהרים ולא זוהרים קשורים, אם כי תסמינים דומים מופיעים גם בעקבות זיהומים אחרים של חיידקים גראם-שליליים. שרימפס נגועים מראים שינוי צבע אדמדם או ורדרד מפושט בגוף ובגפיים כתוצאה מגודש בהמולימפה, יחד עם עייפות, אובדן תיאבון, שרירים אטומים, ולעיתים זוהר חלש של בעלי חיים גוססים טריים בחושך. התפרצויות חריפות יכולות להרוג 30 עד 80 אחוז מהבריכה תוך ימים, במיוחד כאשר טמפרטורת המים עולה על 30 מעלות צלזיוס, חמצן מומס נמוך, ועומס אורגני גבוה – תנאים אופייניים לבריכות אינטנסיביות בשלבי גידול מאוחרים. מתח הוא הטריגר הרגיל: טיפול, השלה, תנודות מליחות או טמפרטורה, וזיהום משולב קודם של WSSV או EHP, כולם מעלים את הרגישות. האבחון מתבצע על ידי בידוד חיידקים מההמולימפה או מהכבד-לבלב על אגר תיוסולפט ציטראט מלחי מרה סוכרוז, עם בדיקת רגישות לאנטיביוטיקה כדי להנחות כל טיפול; פאנלים מולקולריים עוזרים לשלול חיקויים ויראליים. מניעה שולטת בניהול: הכנת בריכה מאובטחת ביולוגית, מים מסוננים ומטופלים, זרעים נקיים מפתוגנים ספציפיים (SPF), פרוביוטיקה לדיכוי עומסי Vibrio סביבתיים, חמצן ומליחות יציבים, והימנעות מהאכלת יתר. אנטיביוטיקה צריכה לשמש רק תחת פיקוח וטרינרי עם עמידה בתקופת משיכה, בהתחשב בחששות לגבי שאריות ועמידות.
