תגובת עקה (קורטיזול)

תגובת העקה היא התגובה הפיזיולוגית המתואמת של הדג לאיום נתפס – טיפול, צפיפות, שינוע, דיג ברשת, איכות מים ירודה, רעש או טורפים – המתוארת באופן קלאסי בשני שלבים: תגובה ראשונית של הפעלה נוירואנדוקרינית שבה ציר ההיפותלמוס-בלוטת יותרת המוח-בלוטת יותרת הכליה משחרר קורטיזול (הקורטיקוסטרואיד העיקרי בדגים) וקטכולאמינים כמו אדרנלין לדם, ולאחר מכן, תוך דקות עד שעות, מופיעות השפעות משניות: עלייה ברמת הגלוקוז בדם מגלוקוגן כבד מגויס, עלייה בהמטוקריט ובקצב הלב, ושינויים בפעילות הנשימה והאוזמורגולציה. רמת הקורטיזול מגיעה לשיא בערך 30 דקות עד שעתיים לאחר גורם עקה אקוטי וחוזרת לרמת הבסיס תוך שעות אם החיה נשארת לבדה; הסכנה לרווחה ולייצור היא חזרה או התמדה, מכיוון שרמת קורטיזול מוגברת כרונית היא קטבולית ומדכאת מערכת חיסון – היא מדכאת את תפקוד תאי החיסון, מעלה את העלות המטבולית השגרתית (מה שמחמיר את ה-FCR), מאטה את הגדילה, ומגבירה את הרגישות לפתוגנים אופורטוניסטיים כמו קולומנריס וויבריוזיס. קורטיזול בדם הוא המדד האובייקטיבי הסטנדרטי לעומס עקה, בתוספת גלוקוז, לקטט, ולאחרונה גם אינדיקטורים לא פולשניים כמו הרכב ריר העור וקורטיזול נישא במים; התנהגות לבדה אינה משקפת מספיק את העקה, מכיוון שלעיתים קרובות דגים נראים רגועים בעוד שהעקה האנדוקרינית גבוהה. לכן, גידול מעשי עם עקה נמוכה – הפסקת האכלה לפני טיפול, צפיפות תת-מימית, שימוש בחומרי הרדמה במהלך הליכים פולשניים, מזעור מעברי רשת, ותקופות מנוחה לאחר שינוע – נתפס כדיסציפלינה של יעילות ייצור, ולא רק של רווחת בעלי חיים.