מסחר ושווקי מים (גישה לחקלאות ימית)
שווקי מסחר מים רשמיים, המפותחים ביותר במספר קטן של תחומי שיפוט עם מערכות זכויות מים מוגדרות היטב וניתנות להעברה, מאפשרים לבעל זכות מים למכור או להחכיר חלק או את כל הקצאתו המותרת למשתמש אחר. באופן עקרוני, הדבר מאפשר למים לנוע לעבר השימוש המייצר את הערך הכלכלי הגבוה ביותר ומעניק לפעילות חקלאות ימית נתיב פוטנציאלי מבוסס שוק להבטחת גישה נוספת למים מעבר להקצאה המקורית המותרת לה, במקום להסתמך אך ורק על הגשת בקשה להקצאה חדשה, נפרדת, מהרשות המפקחת. גישה למים מבוססת שוק טומנת בחובה סיכון תנודתיות מחירים אמיתי, שכן מחירי המים בשווקי מסחר פעילים מגיבים למחסור עונתי ומונע בצורת בדומה לכל סחורה נדירה אחרת הנסחרת. משמעות הדבר היא שפעילות חקלאות ימית המסתמכת חלקית על מים שנרכשו או הוחכרו מהשוק עבור פעילותה חשופה לעלויות קלט שפעילות המסתמכת כולה על הקצאתה היציבה והמקורית אינה נושאת באותה מידה. כללי המסחר מגבילים בדרך כלל עסקאות שעלולות לגרום נזק בלתי מתקבל על הדעת למשתמשי מים אחרים או לסביבה, ומחייבים תהליך בדיקה לפני אישור עסקה מוצעת, במקום לאפשר העברה בלתי מוגבלת ובלתי נבדקת ללא קשר להשפעה במורד הזרם או על צד שלישי. משמעות הדבר היא שמסחר במים, גם כאשר הוא מותר רשמית, אינו זהה למסחר בסחורה סחירה לחלוטין ללא שיקולי השפעות חיצוניות הצמודים לכל עסקה בודדת. במקומות שבהם התפתחו, שווקי מים תמכו באגנים מסוימים בהרחבת חקלאות ימית על ידי מתן אפשרות למפעילים לרכוש זכויות מים ממשתמשים חקלאיים יוצאים או בעלי ערך נמוך יותר. לעומת זאת, באזורים אחרים עם שווקים פחות מפותחים, מפעילי חקלאות ימית נשארים תלויים לחלוטין בתהליכי היתרים ממשלתיים ישירים לכל גישה נוספת למים. משמעות הדבר היא שהזמינות המעשית של גישה למים מבוססת שוק כאופציה להרחבת חקלאות ימית משתנה באופן עצום בהתאם למסגרת ממשל המים של תחום השיפוט הספציפי הרלוונטי.
