זכויות מים של הקצאה מוקדמת (חקלאות ימית)
הקצאה מוקדמת, דוקטרינת דיני המים הדומיננטית ברוב מערב ארצות הברית ובמספר אזורים צחיחים וצחיחים למחצה אחרים בעולם, מעניקה זכויות מים על בסיס מי שהשתמש לראשונה במים לשימוש מוגדר ומועיל ובאיזו כמות, בהתאם לעיקרון הפעולה "ראשון בזמן, ראשון בזכות". משמעות הדבר היא שבעל זכות מים בכיר עם תאריך עדיפות מוקדם יותר יכול להמשיך לשאוב את כל הקצאתו המורשית גם בזמן מחסור, בעוד שבעלי זכויות זוטרים, עם תאריך מאוחר יותר, עלולים להיפגע לחלוטין. זהו מבנה סיכון שונה באופן מהותי מסטנדרט הסבירות היחסי של דוקטרינת זכויות גדותיות. עבור פעילות חקלאות ימית, משמעות הדבר היא שהאמינות בפועל של זכות מים תלויה במידה רבה בתאריך העדיפות שלה ביחס למשתמשים אחרים באותו מקור מים, וחווה המחזיקה בזכות זוטרה באגן מים במצוקה עומדת בפני סיכון אמיתי, מובנה משפטית, של קיצוץ בזמן בצורת, סיכון שבעל זכות בכירה באותו גוף מים לא יתמודד איתו באותה מידה, מה שהופך את תאריך העדיפות לפריט מהותי בבדיקת נאותות בעת הערכת ביטחון המים של אתר, ולא רק פורמליות. זכויות הקצאה מוקדמת מכומתות בדרך כלל בנפח או קצב זרימה ספציפיים, ובניגוד לזכויות גדותיות, הן בדרך כלל ניתנות להעברה, למכירה או להשכרה בנפרד מהקרקע, ולעיתים קרובות כפופות לתהליך אישור רשמי לשינוי שימוש, מה שמעניק לזכויות מים בתחומי שיפוט של הקצאה מוקדמת ערך כלכלי וסחירות מובהקים יותר מאשר לזכויות גדותיות. הוראות "השתמש או תאבד" הנפוצות במערכות הקצאה מוקדמת, שבהן זכות יכולה להיפגע חלקית או מלאה אם הכמות המורשית המלאה אינה מנוצלת לשימוש מועיל מתמשך, יוצרות מבנה תמריצים ספציפי שבאופן היסטורי הרתיע שימור מים בתחומי שיפוט מסוימים, מה שהוביל לרפורמות משפטיות במספר מדינות של הקצאה מוקדמת במיוחד כדי להגן על השקעות חיסכון במים מפני הפסד לא מכוון של החלק הבלתי מנוצל של זכות.
