אזורי בריכה ופרופיל עומק

אזורי בריכה ופרופיל עומק מתייחסים לאופן שבו קרקעית הבריכה מעוצבת לאזורים פונקציונליים (מקלט עמוק, אזור האכלה או ניקוז, מדף רדוד) ולאופן שבו נקבעים העומקים הממוצעים והמקסימליים עבור מיני היעד ועוצמת הגידול. בריכות דגים סמי-אינטנסיביות טיפוסיות הן בעומק של 1.2-1.8 מ', בריכות שרימפס אינטנסיביות 1.0-1.5 מ', ובריכות אקסטנסיביות יכולות להיות רדודות יותר ב-0.8-1.2 מ'; בריכות עמוקות יותר שומרות על טמפרטורה ונפח מים יציבים יותר אך קשות יותר לערבוב ועלולות להיווצר בהן שכבות. בור עמוק יותר או בור ניקוז בפינה מרכז פסולת ומאפשר ניקוז מלא בקציר, בעוד שמדף האכלה רדוד בבריכות שרימפס מאפשר לחקלאים לבדוק מגשים ולשרימפס לגשת למזון במהירות. פרופיל העומק מקיים אינטראקציה עם שכבות תרמיות: במזג אוויר רגוע, מי פני השטח מתחממים מעל מי הקרקעית הקרים יותר, וללא ערבוב הקרקעית הופכת לאנאירובית; בריכות רדודות ואחידות מתערבבות בקלות רבה יותר עם רוח ומאוורר יחיד. מבחינת תכנון, עומק אחיד מפשט את הבנייה והאוורור אך אינו מבזבז שטח, בעוד שבריכות מחולקות לאזורים דורשות יישור מדויק אך מפחיתות עבודת קציר ובעיות בוצה. חלוקה נכונה לאזורים חשובה גם לבקרת טורפים, גישת ציפורים ודיג ברשת. קביעת הפרופיל הנכון בזמן הבנייה זולה בהרבה מתיקונו מאוחר יותר, והיא מהווה בסיס לכל החלטה עתידית לגבי מיקום אוורור, החלפת מים ושיטת קציר.