שארית כלור

שארית כלור חופשי מעל כ-0.02-0.03 mg/L רעילה באופן אקוטי לזימי דגים תוך שעות, מה שהופך את הסרת הכלור לבדיקת הבטיחות הראשונה בכל מים עירוניים או מים מטופלים לפני שהם נוגעים במיכל גידול. כלור קיים ככלור חופשי מהיר פעולה (HOCl ו-OCl-) וככלור משולב איטי יותר (כלוראמינים) הקשור לאמוניה או לחומרים אורגניים; ערכות בדיקה סטנדרטיות של DPD או מדי כלור מדווחים על שניהם בנפרד, ויש להביא את סך שארית הכלור, לא רק את הכלור החופשי, לאפס. שיטות הסרת כלור כוללות סינון פחם פעיל, מינון נתרן תיוסולפט (כ-6.5-7 מ"ג לכל מ"ג כלור), אוורור נמרץ וחשיפה ל-UV עבור נפחים קטנים, או פשוט החזקת מים למשך 24-48 שעות במאגר פתוח. מדגרות ומערכות דגי נוי חשופות ביותר מכיוון שהן מסתמכות במידה רבה על מי ברז או באר מטופלים שעברו חיטוי במעלה הזרם. בדיקת שארית לפני כל מילוי, ולא הנחה שהאספקה בטוחה, היא אמצעי הזהירות הסטנדרטי, מכיוון שהמינון העירוני משתנה משעה לשעה וגל בלתי מזוהה בודד יכול להשמיד מיכל דגיגים תוך דקות.