תסמונת הכמישה (אבלון)

תסמונת הכמישה, הנגרמת על ידי החיידק דמוי הריקטסיה Candidatus Xenohaliotis californiensis, מדביקה והורסת בהדרגה את אפיתל בלוטת העיכול של האבלון, פוגעת ביכולתו של בעל החיים לעכל מזון גם כשהוא ממשיך לנסות לאכול, כך שאבלונים נגועים מאבדים בהדרגה מסת גוף וכוח שרירי הרגל, כומשים ממש, במשך שבועות עד חודשים במקום למות מאירוע חריף ומהיר. חומרת המחלה תלויה מאוד בטמפרטורה, כאשר מחלה קלינית ותמותה מרוכזות בטמפרטורות מים חמות יותר, בערך מעל 15-18 C, בהתאם לסבילות התרמית של מין האבלון הספציפי. משמעות הדבר היא שחוות באזורים או בתקופות מים חמים יותר מתמודדות עם סיכון גבוה יותר באופן מהותי לתסמונת הכמישה מאשר פעולות מקבילות במים קרים באופן עקבי, דפוס שתרם לירידה ההיסטורית באוכלוסיות אבלון אדום בר שחפפה לתקופות מים חמים לאורך חוף המערב של ארה"ב. הניהול במערכות חקלאיות מסתמך במידה רבה על שמירה על טמפרטורת מים מתחת לסף הקליני של המחלה היכן שאפשרי, טיפוח סלקטיבי לסבילות בתוכניות רבייה מסוימות, וביטחון ביולוגי המונע הכנסת מלאי נגוע למתקנים נקיים, מכיוון שאין טיפול מאושר המרפא זיהום מבוסס ברגע שנזק בלוטת העיכול התקדם באופן משמעותי. לחוות יבשתיות עם אספקת מים מבוקרת ומקוררת באופן מלאכותי יש יתרון משמעותי בביטחון ביולוגי ובניהול מחלות על פני חוות התלויות בטמפרטורת מי ים סביבתית במיוחד בגלל תלות חזקה זו בטמפרטורה, שיקול המשפיע ישירות על החלטות תכנון אתר ומערכת של חוות אבלון.